ת"א 21817-08-12 ריבנפלד ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל,מחוז תל-אביב

בפני תביעה להשבה ולפיצוי על רקע תשלומי דמי היתר לנתבעת.

התובעים היו בעלי זכויות חכירה במגרש, על פי חוזה חכירה עם הנתבעת. במהלך שנות בעלותם בזכויות, בקשו התובעים מספר פעמים לבצע שינויים בנכס, בהם הוספת יחידת דיור, בנייה, היוון והארכת תקופת החכירה. בגין שינויים אלו נדרשו התובעים, ושילמו, כספים לנתבעת. הכספים הללו שולמו מאז 1990 (סמוך לרכישת הזכויות בנכס על ידי התובעים) ועד 2005 (סמוך למכירת הזכויות בנכס על ידי התובעים).

בתביעה זו עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בהשבה ובפיצוי על הכספים ששולמו לנתבעת. בטבורן של טענות התובעים הטענה לפיה נדרשו לשלם כספים על יסוד תחשיבים שגויים ובלא התחשבות בזכויות שכבר נרכשו, טענה בה כופרת הנתבעת מכל וכל.

בהחלטה שניתנה במהלך ההתדיינות נדחו על הסף מרבית טענות התובעים בשל התיישנות עילת התביעה, כך שנותרה לבירור אך הטענה המתייחסת לדמי היתר ששילמו התובעים ביום 10.8.05.

העובדות

1. במוקד תובענה זו עומדות זכויות החכירה בבית מגורים צמוד קרקע ברח' האורנים 27 בכפר שמריהו (חלקה 51 בגוש 6674; להלן: "הנכס"). הנתבעת, רשות מקרקעי ישראל, הינה בעלת הנכס.

2. בשנת 1956 הוחכרו הזכויות בנכס לתקופת חכירה של 49 שנה, עד 31.3.03. בחלוף השנים נמכרו זכויות החכירה בנכס עד שביום 25.9.89 רכשו התובעים את זכויות החכירה בנכס. עם רכישת הזכויות בנכס שולמו לנתבעת דמי הסכמה ודמי חכירה מהוונים, ועל יסוד תשלומים אלו נכרת ביום 20.8.90 חוזה חכירה בין התובעים לנתבעת (להלן: "חוזה החכירה הראשון"), שלפיו חכרו התובעים את הנכס עד 31.3.03 (49 שנה מתחילת החכירה המקורית ב- 1.4.54) ושטח הבנייה בנכס הועמד בחוזה החכירה על 160 מ"ר.

   כ- 6 שנים לאחר מכן, ביום 15.12.96, שילמו התובעים סך של 78,153 ₪ במסגרת "מבצע היוון" שערכה הנתבעת, ברם סכום זה הוחזר להם ביום 1.3.99, בצירוף הפרשי הצמדה למדד.

3. ביום 12.2.97 הגישו התובעים בקשה לתוספת בנייה בנכס בשיעור של 46.80 מ"ר. נוכח בקשה זו נערכה שומה לקביעת דמי ההיתר ובהתאם לשומה זו נדרשו התובעים לשלם דמי היתר בסך של 275,665.01 ₪. השגה שהוגשה על דרישה זו נדחתה, דמי ההיתר שולמו על ידי התובעים לפי דרישת הנתבעת, וביום 12.3.97 נחתמה התכנית המבוקשת על ידי הנתבעת. מספר חדשים לאחר מכן הושב לתובעים סך של 41,839.05 ₪ מדמי ההסכמה הללו, בשל תשלום היטל השבחה ששילמו.

4. במהלך 1999 נדונה אצל הנתבעת בקשה שהגישו התובעים לקבלת רשות לבנות 2 יחידות דיור בנכס במקום יחידה אחת, ולהגדלה של קיבולת הבנייה לשטח בנוי עיקרי של 300 מ"ר. ביום 28.12.99 הודיעה הנתבעת על אישור הבקשה בכפוף לתשלום דמי היתר. דמי ההיתר שנדרשו בסך של 32,454.40 ₪ שולמו ביום 16.1.00 וביום 19.1.00 נחתם בין הצדדים חוזה חכירה חדש (להלן: "חוזה החכירה השני"), שלפיו הוארכה תקופת החכירה עד 27.12.2048 והותרה קיבולת בנייה של 2 יחידות דיור ובשטח בנוי עיקרי כולל של 300 מ"ר.

5. ביום 23.7.00 שוב הגישו התובעים לנתבעת בקשה לקבלת היתר לבנייה בנכס. הבקשה נבחנה על ידי שמאי מטעם הנתבעת ובהודעה מיום 3.12.00, הודיעה הנתבעת כי תסכים לבנייה בכפוף לתשלום דמי היתר בסך של 540,854.82 ₪. התובעים התנגדו לדרישה זו ובמהלך השנים שלאחר מכן נדונו בקשות התובעים, מכתבים ודרישות הועברו בין הצדדים והנתבעת ערכה חשבון מתוקן. לפי הודעת הנתבעת מיום 3.10.04 הועמדו דמי ההיתר שנדרשו מהתובעים על סך של 47,513.70 ₪.

6. ביום 28.7.05 מכרו התובעים את זכויותיהם בנכס וזמן קצר לאחר מכן, ביום 10.8.05, שילמו לנתבעת את דמי ההיתר שנדרשו כאמור, בסך של 47,665 ₪. הנכס נמכר לאדם בשם מר רחמינוב והעברת הזכויות הושלמה ביום 18.2.07.