ת"א 21788-03-15 גבע נ' הררי ואח'

1.לפני בקשת התובע להתיר לו לתקן את כתב התביעה באופן שבמקום הנתבע 1 ז"ל , אשר נסתבר , מתגובת הנתבע 2 , כי הלך לבית עולמו , תבוא יורשתו גב' אלגרה הררי . כלל התיקונים המבוקשים פורטו בסע' 7 לבקשה הנתמכת בתצהיר התובע .

2.במקור הגיש התובע תביעה כנגד 3 הנתבעים בגדרה נתבקש ביהמ"ש ליתן צו לאכיפת ההסכם מיום 17/6/09 אשר נכרת בין הצדדים , באופן שהנתבעים ירשמו בסופו של יום את הנכס מושא התובענה על שמו .

3.הנתבע 2 בכתב הגנתו ציין בין היתר, כי הנתבע 1 נפטר בחודש מאי 2009 ואילו הנתבע 3 נפטר כבר בחודש ינואר שנת 1972 . על רקע דבריו באשר לנתבע 1 הוגשה הבקשה שבפני .

הנתבע 2 מתנגד לתיקונים המבוקשים למעט באשר להחלפת שם הנתבע 1 ז"ל בשם אלמנתו אלגרה הררי תבדל"א.

4.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל .

5.תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, מסמיכה את בית המשפט להתיר,  בכל עת, לבעל דין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

6.הלכה היא כי בית המשפט יאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. הגישה הנקוטה על ידי בתי המשפט היא ליברלית ביותר, ולפיה אפשרו תיקונים אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה ( ר':ע"א 3092/00 אגמון נ' פלדבוי פד' מו (3) 214 ; רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס ואח' פד' לט (2) 556 ).

חריגים לכלל זה הם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קיימת לו, אם היתה מוגשת הבקשה מחדש, כדוגמת טענת התיישנות (ר': רע"א 2345/98 סלים דנגור נ' לבנה, פד"י נב (3) 427 ; ע"א

498/83 אמישראגז נ' מלבין, פד"י מב (4) 269) .

7."עילת התובענה" הוגדרה לצורך מתן רשות לתקן כ- "העסקה או המעשה המובא לדיון", דהיינו כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע, אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בנתיים תקופת ההתיישנות( ר': ע"א 702/86 איטונג בטרום נ' בן-הרוש פד' מד

(1) 160)

י. וינוגרד בספרו "תקנות סדרי הדין" מהד' רביעית, מדגיש כי לעניין בקשה למתן רשות לתקן כתב תביעה, הכוונה בביטוי "עילת תביעה" היא לאו דווקא לאותן העובדות המקימות ומולידות את הסעד, אלא לזכות נושא התובענה, כך שלא כל שינוי של עובדות העסקה או המעשה, יהפוך אותה לזכות אחרת, שדבר אין לה עם נושא התובענה המקורית (שם 158).