ת"א 21762-09-14 הקאמרטה הישראלית - ירושלים (ע"ר - 580049708) נ' עירית ירושלים

לפניי בקשת התובעת לפטור אותה מתשלום אגרת משפט.

עניינה של התביעה בטענת התובעת כי הנתבעת, היא המשיבה 1, התחייבה לסייע לה להיקלט בירושלים ולהעניק לה "אולם בית" ללא תמורה, לשם עריכת חזרות וקונצרטים, וכי התחייבות זו הופרה. לפי הנטען התחייבות זו של הנתבעת הייתה אמורה להתממש במסגרת "הסכם התועלות" שערכה הנתבעת עם ארגון ימק"א ארה"ב. בהסכם נקבע שחלף חלק מהיטל ההשבחה שהיה על האחרון לשלם לנתבעת בגין פרויקט בנייה במתחם ימק"א יעניק הוא לנתבעת תמורות שהן בבחינת "תועלות ציבוריות", ובין היתר תהיה היא זכאית לעשות שימוש באולם הקונצרטים בבניין ימק"א כאולם הבית של התובעת למשך 30 שנה.

עוד נטען כי הנתבעת שקדה, בתיאום עם התובעת, על מימוש האמור בהסכם זה, וכי יישומו של ההסכם התעכב, עד אשר לקראת סוף בניית הפרויקט התגלעו בין ימק"א לבין הנתבעת חילוקי דעות בנוגע לאופן קיום ההסכם ובמסגרת הסכם גישור ביניהן בוטל "הסכם התועלות" – תוך זניחת התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת.

סכום התביעה הועמד, לצרכי אגרה, על סך של 10 מיליון ₪.

לטענת התובעת היא מצויה בגירעון מתמשך ובחובות בסכומים גדולים ומצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשלם את האגרה.

בבקשה נטען כי אחת הסיבות העיקריות שהובילו לקריסתה הכלכלית היא התנהלות הנתבעת בהפרת הסכם והתחייבות מפורשים שניתנו לתובעת. לטענת התובעת די בטענות שבכתב התביעה ובראיות הרבות שצורפו לו כדי להרים את הנטל הדרוש לצורך ההוכחה כי תביעתה מגלה עילה.

לבקשה צורף תצהירו של מר רענן דינור, אשר שימש בתקופה הרלבנטית מנהל האגף לתרבות בעירייה ואחר כך מנכ"ל העירייה, ובו הוא מאשר את עיקרי טענות התובעת. עוד נטען כי סכום התביעה מבסס נאמנה את הנזק שנגרם לתובעת והוא נשען על תחשיבי נזק פשוטים.

בתגובת הנתבעת אין היא מתנגדת לפטור או להפחתה מאגרת המשפט, בהתחשב במצבה הכלכלי של התובעת ובכך שמדובר בצדדים שהינם גופים ציבוריים, אך טוענת כי התביעה מחוסרת עילה, מוגזמת ומנופחת וכי ככל שמדובר בתביעות לגבי העבר התביעה התיישנה, וככל שמדובר בתביעות לגבי העתיד, התביעה מוקדמת. הנתבעת מוסיפה ומציינת כי התובעת מקבלת ממנה תמיכות בסדר גודל של מאות אלפי שקלים בשנה, וכי אין היא יכולה לסייע לתובעת אלא לפי נוהל תמיכות.

בתגובת המדינה לבקשה מסכימה היא כי נראה כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מאפשר לה לשלם אגרת תביעה. יחד עם זאת טוענת המדינה כי מדובר על תביעה שרבות מעילותיה התיישנו, ואחרות נראות על פניהן כמופרכות. עוד נטען כי נראה שהסכום הנתבע מוגזם בנסיבות העניין, וכי הדרישה לתשלום אגרה נועדה, בין היתר, לסנן תביעות מופרזות וקלושות. לאור זאת סבורה המדינה כי אין מקום ליתן לתובעת פטור מתשלום אגרה לנוכח סיכויים דלים שהתביעה תתקבל בסופו של יום.

בתשובת התובעת לתגובות נטען כי תגובת המדינה מתבססת על טענות חסרות בסיס הנשמעות מפי הנתבעת, עוד טרם הגישה זו כתב הגנה.

לעניין טענת ההתיישנות טוענת התובעת כי עילת התביעה התגבשה רק בחודש 12/2013, עת אישרה הנתבעת את הסכם הגישור עם ימק"א.

ביחס לסכום התביעה טוענת התובעת כי זה מבוסס על חוזה והוא משקף לאשורו את הנזק שנגרם לה. "הסכם התועלות" אשר לא קוים זיכה אותה בשימושים מוגדרים לזמן מוגדר באולם הקונצרטים בימק"א, ושווי שימושים אלה ניתן לכימות ואכן כומת בכתב התביעה, ללא "ניפוח" של סכום התביעה כגון פיצויים בגין הפרת חוזה, נזק כללי וכיוצא בזה.