ת"א 21681-05-14 פ' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשה להתיר למבקשת (להלן: "הנתבעת") להביא ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ענף נפגעי עבודה בעקבות תאונה מיום 16.12.08 וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה או בתחום הנוירוכירורגיה (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המשיבה (להלן: "התובעת") ילידת 1961, נפגעה בתאונת דרכים, שהינה תאונת עבודה, ביום 16.12.08. התובעת פנתה לחדר מיון ביום התאונה, היא נבדקה ושוחררה ללא כל ממצא רפואי.

בעקבות פגיעתה פנתה התובעת למל"ל ענף נפגעי עבודה והוועדה הרפואית מדרג ראשון קבע ביום 14.12.10, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה. התובעת הגישה ערר על קביעת הוועדה.

ביום 5.6.11 נבדקה התובעת על ידי הוועדה לעררים, אשר שלחה את התובעת להיבדק אצל ראומטולוג. לאחר בדיקת התובעת על ידי ראומטולוג ביום 7.7.11 סיכמה הוועדה לעררים את מסקנותיה ביום 31.7.11, ללא נוכחות התובעת וקבעה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

ביום 18.4.13 פנתה התובעת למל"ל בגין החמרת מצב ולאחר שנבדקה נקבע, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה.

ביום 16.7.13 התובעת פנתה למל"ל בגין החמרת מצב ולאחר שנבדקה נקבע, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה. על קביעה זו הגישה התובעת ערר.

ביום 1.12.13 קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי לתובעת נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19%, כדלקמן: 10% נכות צמיתה לפי תקנה 31(1)(א)I, ו-10% נכות צמיתה לפי תקנה 32(1)(א)I.

בעקבות קביעה זו הגישה הנתבעת את הבקשה דנן.

נימוקי הבקשה

לטענת הנתבעת, התובעת הינה אישה למודת סבל וחולי אשר פנתה למל"ל מספר פעמים לוועדות הרפואיות של המל"ל בעקבות התאונה ובכל אחת מהוועדות לא נקבעה לה נכות ונקבעה שאין החמרה במצבה. לפתע, כחמש שנים לאחר התאונה קבעה הוועדה לעררים כי לתובעת 19% נכות צמיתה משוקללת בעקבות התאונה.