ת"א 21668-12-11 עיריית פתח תקווה נ' שוחט

 בפני תביעת עיריית פתח תקוה (להלן: התובעת) לפינוי מקרקעין וסילוק ידה של הנתבעת מהם.

טענות התובעת

התובעת הינה הבעלים של המקרקעין נשוא התביעה, הידועים כגוש 6372, חלקות 167 ו-38 בפתח תקוה (להלן: המקרקעין).

בשנת 1987 נתנה התובעת להוריה של הנתבעת, נאג'י ורחל מועלם ז"ל, רשות להפעיל קיוסק במקרקעין, המצויים בכניסה לבית חולים בילינסון.

התובעת טענה כי הרשות ניתנה בכפוף לחתימה על כתב התחייבות מיום 4.6.87 המאשר כי הבעלות במקרקעין הינה של התובעת וכי הם לא שילמו דמי מפתח או כל תמורה אחרת לתובעת, וכן התחייבו כי יעזבו את המקרקעין לפי דרישתה (להלן: כתב ההתחייבות).

נטען כי הנתבעת המשיכה בהפעלת הקיוסק לאחר פטירת הוריה ועד היום, מבלי שנתקבל אישור כדין מאת התובעת לכך.

בנסיבות אלה פנתה התובעת ביום 2.11.11 לנתבעת בדרישה לפינוי המקרקעין תוך 30 יום.

לאור סירובה של הנתבעת לפנות את המקרקעין הוגשה התביעה, כתביעת פינוי וסילוק יד בסדר דין מקוצר.

טענות הנתבעת

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, אליה צורף תצהירה.

הנתבעת טענה כי הרקע למסירת המקרקעין ע"י התובעת ולהחזקת הקיוסק בידי הוריה, הוא ששנים קודם לכן, בשנות החמישים, היו הוריה הבעלים של מסעדה בתוך בית חולים בילינסון.

נטען כי בשל צורך של התובעת להפוך את שטח המסעדה לשטח אינטגרלי של בית החולים, הוצע להורי הנתבעת לוותר על זכויותיהם במסעדה ולקבל בתמורה קיוסק בכניסה לבית החולים.

נטען כי הורי הנתבעת הסכימו להצעה, הקיוסק הוצב בכניסה לבית החולים ופעל במשך כ-35 שנים.

נטען כי לאחר תקופה זו, בשנות ה-80, נזקקה התובעת לשטח בו הופעל הקיוסק, ועל כן פנתה שוב התובעת אל הורי הנתבעת לוותר על זכויותיהם בקיוסק ובתמורה הוצע להם מזנון במבנה קבע ברחוב סורוקה 1, הוא מקומו של הקיוסק כיום.

הנתבעת טענה כי בשלב בו הוצע להוריה הקיוסק השני, היו הוריה של הנתבעת בשנות השבעים לחייהם, ומי שהפעיל את הקיוסק והיה מעורה במו"מ מול התובעת, היו היא ובעלה. הנתבעת טענה כי התקיים מו"מ אינטנסיבי בין נציגי התובעת ובין הוריה וכי הוצעו מספר הצעות אשר לא התקבלו, כאשר לבסוף נחתם כתב ההתחייבות, אשר צורף לכתב התביעה וכנספח 1ב' לתצהיר הנתבעת.

בכתב ההתחייבות הוצהר בסעיף א.3.:

"באם השטח שעליו עומדים 3 החנויות יידרש לעירייה והיא תדרוש לפנות את 3 החנויות לא אהיה זכאי לכל פיצוי ו/או תמורה עבור השטח ובתנאי שאהיה זכאי להעביר את הקיוסק שלי למקום סמוך ובכניסה לבית החולים בילינסון."

הנתבעת טענה כי בהתאם לכתב התחייבות, הרי שלהוריה היתה לכל הפחות זכות להחזקת המקרקעין ולשימוש בהם, וככל שיידרש פינוי של הקיוסק, התחייבה התובעת לתת להוריה אפשרות להעברת הקיוסק למיקום אחר בכניסה לבית החולים.