ת"א 21668-09-10 פולק ואח' נ' ג. ואח'

פתח דבר

1.זוהי תביעה כספית על סך 315,000 ₪.

על-פי זיכרון דברים שנערך ונחתם בין התובעים והנתבעים ב-07/07/2009 (להלן: "זכרון הדברים"), הוסכם כי הנתבעים ימכרו לתובעים דירתם שברח' ***להלן:(הדירה)

בסופו של יום, עיסקת המכר לא יצאה אל הפועל, והנתבעים מכרו את הדירה לצדדי ג', במחיר גבוה יותר, משמעותית, מהמחיר שהוסכם בזיכרון הדברים.

סכום התביעה הינו ההפרש בין המחיר המוסכם על-פי זיכרון הדברים לבין התמורה שקיבלו הנתבעים ממכירת הדירה לצדדי ג'.

לחילופין, מבוקש לחייב את הנתבעים בתשלום סכום הפיצוי המוסכם – 25,000 ₪.

הרקע העובדתי

2.תחילה, התובעים הגישו כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע 1 בלבד, (להלן: "הנתבע"),

במסגרתו, עתרו לתשלום סכום הפיצוי המוסכם ע"ס 25,000 ₪ בגין הפרת זיכרון הדברים. בהמשך תוקנה התביעה, צורפה הנתבעת 2, אשתו לשעבר של הנתבע (להלן: "הנתבעת"), וסכום התביעה תוקן לסך של 315,000 ₪. אם כי הותירו התובעים את הסעד של פיצויי מוסכם כסעד חלופי. בעת חתימת זיכרון הדברים, הנתבעים היו נשואים זה לזו, והם היו הבעלים של הדירה.

הנתבע הגיש הודעת צד שלישי נגד הנתבעת, והנתבעת הגישה הודעת צד רביעי נגד הנתבע.

3.ניהול המשא ומתן בין הצדדים, לרבות חתימת זכרון הדברים, התנהלו בעיצומם של הליכי הגירושין בין הנתבעים, והליכי הסדרת יחסי הממון ביניהם.

הסכם הגירושין נחתם ב-27/05/2009, והוגש לאישור בית-המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 13901-07-09 + תמ"ש 191-08-09). בטרם אישורו, פעלו בני הזוג לבצע הוראות הסכם הגירושין, לרבות, מכירת הרכב המשותף והדירה המשותפת, היא הדירה נשוא התביעה.

4.בזיכרון הדברים נקבע בסעיף 9, כי "הסכם מפורט ברוח זיכרון דברים זה ייחתם לא יאוחר מיום 10 בספטמבר 2009".

 וכן, בסעיף 10 נקבע פיצוי מוסכם: "הצדדים קובעים ומסכימים כי צד אשר יפר ו/או יחזור בו מזיכרון דברים זה ישלם לצד השני סך של 25,000 ש"ח (עשרים וחמשה אלף שקלים)".