ת"א 21657-08-13 אלימלך ואח' נ' ביטון

התובעים הם ילדיה ויורשיה כדין של המנוחה הגב' עזיזה טבול (להלן: "המנוחה"), שהלכה לעולמה ביום 1/12/12.

ביום 15/5/12 נערך ונחתם בין המנוחה לנתבע הסכם שכירות, שלפיו השכירה המנוחה לנתבע דירה בת 3 חדרים ברח' הנופר בשדרות, לתקופה שתחילתה ביום 15/2/12 וסופה ביום 14/2/13 (להלן: "ההסכם").

תמורת השכירות התחייב הנתבע לשלם למנוחה 1,200 ₪ בכל חודש. לטענת התובעים, הנתבע הפר את הסכם השכירות. לטענת התובעים הנתבע לא שילם את דמי השכירות לחודש השכירות האחרון וגם לא פינה את המושכר בתום תקופת השכירות.

לטענת התובעים בסופו של דבר פינה הנתבע את הנכס רק בתום הליך משפטי ולאחר שהוגשה נגדו תביעה לפינוי המושכר. הפינוי היה ביום 2/5/13 ולאחר שפונה הנכס גילו התובעים כי הדירה הוחזרה במצב של הרס מוחלט. התובעים מפרטים בכתב התביעה את הנזקים שמצאו בדירה ולכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה מטעם התובעים שהעריך את עלות תיקון הנזקים האלה בסכום של 20,000 ₪. התובעים טוענים לכן כי על הנתבע לשלם להם את עלות תיקון הנזקים האמורים, ובנוסף גם דמי שכירות לתקופה שתחילתה בחודש האחרון על פי ההסכם וסופה במועד שבו פונה המושכר בפועל. התובעים טוענים גם כי מאחר שפינוי המושכר נעשה באיחור, הם זכאים גם לפיצוי על פי הנקוב בחוזה ובסכום של 200 ₪ לכל יום איחור בפינוי הנכס.

הנתבע מכחיש את כל טענות התובעים.

לטענתו, דמי השכירות שולמו על ידו במלואם והם שולמו במזומן לידיה של התובעת 6. הנתבע טוען גם כי אף שאת מפתח הדירה מסר לתובעים ביום 2/5/13 הדירה פונתה על ידו בפועל כבר בסוף חודש מרץ. הנתבע טוען כי אין שחר לטענות התובעים ביחס למצב שבו נמסרה הדירה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הדירה פונתה כאשר היא ריקה, נקיה וצבועה (סעיף 11 לכתב ההגנה). הנתבע טען עוד כי הדירה נמסרה לו במצב כפי שהשיב אותה לידיהם של התובעים וכי מעולם לא שימשה למגורים אלא שימשה כמחסן והתובעים ידעו על כך היטב. זאת, בשל מצבה הירוד של הדירה בעת שהושכרה לו.