ת"א 2165-11-13 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' ביטון ואח'

1.ביום 3.11.2013 הגישה התובעת תביעה נגד נתבעים מס' 2-1. בישיבה ביום 13.5.2014 הודיעו הצדדים (התובעת ונתבעים מס' 2-1) כי הסכימו על הליך גישור, אולם לא הושגה הסכמה על זהות המגשר. ביום 22.5.2014 הודיעה התובעת כי היא חזרה בה מהסכמתה להליך גישור, לאחר שנדהמה מתוכן מסמך שהועבר אליה (לאחר ישיבת בית המשפט) על-ידי נתבע מס' 1. באותו מועד, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף נתבעת. הוריתי לנתבעים מס' 2-1 למסור תשובתם לבקשה עד ליום 20.6.2014.

ביום 18.6.2014 הגיש נתבע מס' 2 את תשובתו, בה נימק את התנגדותו לבקשה, וביום 19.6.2014 ניתנה החלטתי, בה התרתי תיקון כתב התביעה. לאחר שבאותו יום הגיש נתבע מס' 1 בקשה למתן הוראות, ובה הפנה את שימת הלב לכך שההחלטה מיום 19.6.2014 ניתנה עוד בטרם חלף המועד להגשת תשובתו לבקשה לתיקון כתב התביעה, ביטלתי (בהחלטה מאותו יום) את החלטתי הקודמת, והוריתי לנתבע מס' 1 ליתן תשובתו לבקשה לתיקון כתב התביעה עד ליום 24.6.2014. נתבע מס' 1 ביקש ארכה למתן תשובתו, ובהחלטה נוספת ניתנה לו ארכה עד ליום 26.6.2014. ביום 25.6.2014 ניתנה החלטה נוספת על מתן רשות לתיקון התביעה. משהתריע נתבע מס' 1 כי שוב ניתנה החלטה עוד בטרם חלף המועד להגשת תשובתו, קבעתי כי עליו לפעול בהתאם להחלטה על מתן תשובתו, ובמידת הצורך אשקול האם נדרש שינוי בהחלטתי שהתירה את התיקון.

2.ביום 27.6.2014 הוגשה תשובת הנתבע מס' 1. בתשובה נטען לסוגיית ההוצאות בלבד, לאור זאת ש"עמדת בית המשפט בענין זה (תיקון כתב התביעה – א"ג) מכבר ניתנה". צוין כי התיקון המבוקש כולל עילה נוספת, נוגע לתשתית עובדתית שהייתה ידועה לתובעת עוד בטרם הוגש כתב התביעה המקורי. נטען עוד כי התיקון, הכולל טענות כנגד התנהלות של הנתבע מס' 1 לאחר הגשת כתב התביעה המקורי (בעת שהיה ידוע לו כי כתב התביעה המקורי משקף את כלל טענות התובעת כלפיו), מהווה הפרת הסכמות בין הצדדים, ניסיון קלוקל של התובעת לתיקון מחדליה באי-הגשת בקשה לפיצול סעדיה, ועשיית מקצה שיפורים. הנתבע מס' 1 אף טען כי הגשת כתב תביעה מתוקן הינה בשלב שלאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט ולאחר שהצדדים ערכו גילוי מסמכים אותם איתרו לאור כתב התביעה המקורי.

בתשובת התובעת מיום 3.7.2014 לתשובת הנתבע מס' 1 נטען כי תשובת נתבע זה הוגשה באיחור וללא תצהיר לתמיכה בעובדותיה וכי טענותיו נגועות בחוסר תום לב. נטען כי תיקון כתב התביעה נועד דווקא לחסוך בזמן שיפוטי יקר ולהימנע מניהול תביעה נפרדת.

3.ביום 22.7.2014 הגיש נתבע מס' 2 בקשה לפסיקת הוצאות בגין הבקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשה נטען כי העילה הנוספת שביקשה התובעת להוסיף נוגעת למחלוקת אשר הנתבע מס' 2 אינו צד לה. הודגש כי סוגיית ההוצאות הינה חלק בלתי נפרד מהגישה הליברלית הקיימת בפסיקה לגבי תיקון כתבי טענות.

בתשובת התובעת נטען כי הגשת הבקשה להוצאות על-ידי נתבע מס' 2, לאחר שכבר ניתנה רשות לתיקון כתב התביעה, הינה מהלך אופורטוניסטי, וכי הוספת סוגיה נוספת בכתב התביעה המתוקן - אשר אינה נוגעת לנתבע מס' 2 - לא תדרוש ממנו כל השקעה נוספת.

נתבע מס' 1, שהתקומם על כי בתשובה צוין כי עובר להגשת התביעה הוא גילה נכונות לשלם, מצא לנכון להגיב על כך וכפר נמרצות בנכונות הדברים.

4.ביום 31.8.2014 הוגש כתב התביעה המתוקן.

5.לאחר שעיינתי בבקשה לתיקון כתב התביעה ובתגובות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לשינוי החלטתי (שניתנה יום אחד לפני המועד שנקצב לנתבע מס' 1 להגיש תשובתו) אשר התירה הגשת כתב התביעה מתוקן.