ת"א 21522-03-16 קסיס נ' כתילי ואח'

בבקשה למתן סעד זמני, יש לשקול את הנזק אשר יגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני , לעומת הנזק אשר יגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני כלומר על בית המשפט לבחון את "מאזן הנוחות". כן, יש לשקול את הנזק אשר עלול להיגרם למחזיק או לכל אדם אחר. עוד על בית המשפט לשקול, האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. את השיקולים הללו יש לשקול באמצעות "מקבילית הכוחות", כך שככל שעוצמתו של האחד גדולה יותר, כך ניתן יהא להסתפק בעוצמה פחותה של השיקול השני. ראה ברע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ. ישעיהו לנדאו ואח', (ניתן ביום 20/4/06).

בענייננו, בחינת "מאזן הנוחות" מטה את הכף בבירור לטובת המבקש. המשיבים אינן מכחישים את ההסכם בינם לבין המבקש ובמסגרת דיון שהתקיים לפני ביום 20.7.16 הודו המשיבים כי קיים להם חוב כלפי המבקש, אולם טענו כי המדובר בחוב של 50000 ₪ בלבד וכי מצבם הכללי קשה.

בכלל השיקולים, יש לקחת בחשבון את העובדה כי המשיב 2 הוכרז בעבר כפושט רגל, הכרזה אשר בוטלה נוכח שימוש לרעה מצדו בהליך המשפטי , על אף שהוא מצהיר על עצמו כמי שעדיין מצוי בהליכי פש"ר וכן כי קיימים לו חובות לנושים שונים בסך כולל של כ 1,000,000 ₪. יתרה מכך בהסכם ההלוואה הסכימו המשיבים כי המבקש ירשום לטובתו הערת אזהרה מדרגה שניה על הדירה וכן התחייבו לרשום לזכות המבקש משכנתא בדרגה שניה על זכויותיהם בדירה.

באשר לנזק שעלול להיגרם למשיבים כתוצאה מהטלת הצווים ברי כי בשים לב לכך שעל דירת המשיבים רובצת משכנתא בסך 128,000 ₪ לטובת הבנק, צו ניהול על ידי כונס הנכסים וצווי עיקול נוספים, כפי שהם עצמם מציינים בתגובתם, אין בהטלת הצווים המבוקשים כדי לגרום להם כל נזק. המשיבים עצמם טוענים בתגובתם כי "הסיכויים שינצלו את פרק הזמן עד למתן פסק הדין לשינוי המצב הקיים הוא אפסי ובלתי אפשרי" (ראה ס' 6 לתגובה). משכך לא ברור איזה נזק עלול להיגרם להם כתוצאה מהטלת הצווים.

אשר לקיומה של זכות לכאורה, כאמור עסקינן בתביעה שהוגשה כאשר היא נתמכת בהסכם הלוואה חתום בין המבקש למשיבים במסגרתו התחייבו המשיבים להשיב למבקש הלוואה שנתן להם בסך 93,000 ₪. כאמור, המשיבים אינם מכחישים כי חתמו על ההסכם וכי קיים להם חוב כלפי המבקש. ממילא קבעה הפסיקה כי בשלב זה לא מוטלת על בית המשפט החובה לנתח את הראיות ולדון בהן בצורה מקיפה (ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ. גולזמן פ"ד לח(4) 105) לפיכך אין מקום בשלב זה לקבוע מסמרות בעניין ראיות התובע. ברם על פיו מקימים הדברים זכות לכאורה לתובע.

זאת ועוד, בשים לב לכך כי המדובר בהסכם הלוואה במסגרתו התחייבו המבקשים לפרוע את חובם למבקש עד לחודש 9/12, כי המשיבים אינם מתכחשים לאותו הסכם אולם טוענים כי לא פרעו את חובם בשל מצב הכלכלי העגום, בשים לב לטענת המבקש לפיה עובר להגשת התביעה שלפני הוא עשה ככל אשר ביכולתו על מנת ליישב את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט ובשים לב לכך, כי בקשתו הראשונה למתן צו מניעה זמני הוגשה עוד בחודש 5/16, אין לקבל את טענת המשיבים לעניין שיהוי, חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים מצדו של המבקש.

לפיכך, באיזון של כלל הגורמים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל שכן יש בכך כדי להבטיח את קיומו התקין של ההליך המשפטי ולהבטיח ביצועו היעיל של פסק הדין ככל ותביעת המבקש תתקבל ומאידך אין בהטלת הצווים משום פגיעה במשיבים העולה על הנדרש.

אשר על כן אני מורה כלהלן,

ניתן בזאת צו מניעה זמני נגד המשיבים 1-2 האוסר עליהם או על מי מטעמם לבצע כל עסקה או כל דיספוזיציה בדירה הידועה כגוש 18057 חלקה 23 תת חלקה 20 ("הדירה").

כן אני מורה על הטלת עיקול זמני על חלקה של המשיבה 1 בדירה נשוא הבקשה.

הצווים יעמדו בעינם עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט.