ת"א 21501-03-12 אלגמס ואח' נ' ימיני ואח',ת"א 21581-03-12 אלגמס ואח' נ' ימיני ואח'

1. בפני בקשה לעיכוב פסק דין מיום 11.3.2014 ( להלן: "פסק הדין"), בגדרו קיבלתי תביעת המשיבים והוריתי על סילוק ידם של המבקשים משטח המריבה נשוא התובענה. עוד נקבע בפסק הדין כי המבקשים ישלמו למשיבים בגין דמי שימוש ראויים בקרקע סך של 124,000 ₪, בגין הוצאות מודדים סך של 2,068 ₪ והוצאות משפט בסך כולל של 40,000 ₪.

2. במסגרת פסק הדין מונה המודד, מר בן נתן דרור לצורך סימון גבול המגרשים (בהתאם לתוכנית והסכם החכירה), קביעת שטח המריבה באופן מדויק במקרקעין, ונקבע כי פינוי שטח המריבה לרבות הריסת המחוברים בשטח המריבה יבוצעו בתוך 45 יום מיום הסימון על ידי המודד. (ראה סעיף 29 לפסק הדין).

3. על פסק הדין הנ"ל הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי ובד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור (להלן: "הבקשה לעיכוב ביצוע").

4. בבקשה לעיכוב ביצוע טוענים המבקשים, בעיקרם של דברים, כי סיכויי הערעור טובים. בנוסף, טוענים המבקשים כי ביצוע פסק הדין, קרי פינויים משטח המריבה - שטח שהוחזק על ידם שנים רבות, נעשה בו שימוש וקיימים עליו נכסי המבקשים, ימנע ו/או יקשה מאוד החזרת המצב לקדמותו לרבות נזק כלכלי כבד שייגרם למבקשים עם הזזת תוואי הגדר.

5. מעבר לכך טוענים המבקשים כי הסעד הכספי שניתן למשיבים הנו פועל יוצא מסעד הפינוי , ולכן מן הראוי לעכב גם אותו.

6. המשיבים הגישו תגובה לבקשה אשר התמקדה כולה בטענה כי על פי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, (להלן: "התקנה") הסמכות לדון בבקשה מסורה בלעדית לערכאת הערעור, וזאת נוכח העובדה כי המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתיק – ע"א 30131-05-14.

7. המבקשים הגישו תשובתם לתגובה בה טענו כי הבקשה לעיכוב פסק הדין הוגשה ביום 7.5.2014, כאשר הערעור הוגש רק ביום 18.5.2014. דהיינו, ביום הגשת הבקשה לא הוגש עדיין ערעור, ומשכך הסמכות להורות על עיכוב ביצועה היא של בית המשפט אשר נתן את ההחלטה.

8. ביום 30.6.14 קבעתי כי בית משפט זה מוסמך לדון בבקשה גופה שכן, בהתאם לפסיקה ולפרשנות תקנה 467, בית המשפט אשר נתן את ההחלטה מוסמך לדון בבקשה גופה גם אם הוגש ערעור על פסק הדין, וזאת במידה והבקשה הוגשה עובר למועד הגשת הערעור. משכך, מאחר והבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בטרם הוגש הערעור, אזי הסמכות לדון בבקשה מסורה לבית משפט זה.

9. ביום 1.7.14 הגישו המשיבים תגובה לגופה של הבקשה בה טענו בעיקרם של דברים כי אין להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מאחר המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח כי סיכויי הערעור טובים. מעבר לכך, טוענים המשיבים כי בית המגורים של המבקשים אינו בנוי על שטח המריבה, ולכן גם אם הערעור יתקבל, אין כל קושי להחזיר המצב לקדמותו. מכל מקום, מבקשים המשיבים כי במידה ובית המשפט יקבל בקשת עיכוב הביצוע, הרי שיש להתנות אותה בהפקדת ערבות בנקאית שתשקף את הנזק שייגרם להם כתוצאה מהעיכוב.