ת"א 21470-06 דהרי נ' אליהו בע"מ - חברה לבטוח ואח'

ענייננו בתביעת נזקי גוף בגין תאונת דרכים. במסגרת ראיות ההגנה הוגשו דו"חות חוקרים פרטיים. לפני בקשת המבקשת, שהיא גם התובעת בתיק, להורות לנתבעים לחשוף את מה שהיא מגדירה כ"מהות חומר החקירה" שאספו החוקרים הפרטיים.

המבקשת מדגישה שהיא לא מבקשת לחשוף את תוכן החומר אלא את "מהות החומר", דהיינו האם מדובר בהקלטה או במעקב וכן לגלות את זהות המוקלט ו/או הנעקב, פרטים, שלטעמה, שאין מניעה לחושפם. המבקשת מוסיפה עוד, כי משבחרו המשיבים להגיש רק חלק מחומר החקירה שבידיהם, הרי שעל פי הדין והפסיקה הם חייבים לחשוף האם יש בידיהם חומר חקירה נוסף שלא הוגש וכן את מהות החומר ואף לחשוף אותו במועד בו יחשף החומר כולו.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי המבקשת אחרה בהעלאת הטענה, שכן הוראה על הגשת דוחות החוקרים לעיון בית המשפט ניתנה כבר בשנת 2012, מכל מקום הם טוענים, כי חשיפת "מהות החומר" כהגדרת המבקשת, יהא בו כדי להכשיל את בירור התביעה, שכן העדים יוכלו להכין את עדותם. המשיבים מוסיפים, כי אין מבחינתם מניעה לחשוף את מלוא החומר שנאסף, גם כזה שאינם מבקשים לעשות בו שימוש לאחר תום פרשת התביעה.

מאחר שהמשיבים אינם מתנגדים לחשיפת מלוא החקירות שנעשו, הרי שאין מחלוקת בעניין זה.

המחלוקת שנותרה להכרעה הינה איפוא האם יש לחשוף את הפרטים שהמבקשת מגדירה כ"מהות החקירה". דהיינו האם מדובר בחקירה ובמעקב וכן לגלות את זהות המוקלט או הנעקב, פרטים, שכאמור לטענת המבקשת, אין מניעה על פי ההלכה לחשפם כבר בשלב זה.

שני הצדדים מסתמכים על פסק הדין ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב (19/12/99) (להלן: "הלכת סוויסה"), שם קבע בית המשפט העליון את ההלכה המנחה, על פיה נתונה לבית המשפט הסמכות לדחות גילויים של דוחות חוקרים פרטיים, במקום שהדבר מוצדק ומתיישב עם ערך גילוי האמת. לאחר הלכה זו ובמהלך השנים, השתרש הנוהג, לפיו חשיפת דוחות החוקרים נעשית בתום פרשת התביעה, אף כי יש מי שסבורים שהמועד הראוי הוא לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, שכן כך נקבע בהלכת סוויסה. אציין, כי עיון מדוקדק בפסק הדין מלמד, ששם הסכים ב"כ הנתבעים לחשוף את החומר לאחר הגשת התצהירים כך שסוגיית המועד בו נכון לחשוף את החומר לא עמדה במחלוקת.

ראשית אבהיר, כי עיינתי בתצהירי החוקרים ובחומר הנלווה שהוגש במעטפה ללשכת בית המשפט ומצאתי, כי מדובר בחומר שאין מקום לחושפו בשלב זה, אלא בתום פרשת התביעה, כמקובל בתביעות מסוג זה. כמובן, שאין בהחלטה זו כדי להכשיר עדויות בלתי קבילות.