ת"א 21470-06-12 מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל נ' סעד

לפניי תביעה אשר הוגשה על ידי רשות הפיתוח והמדינה באמצעות מנהל מקרקעי ישראל (להלן- המנהל) כנגד הנתבע, לפינוי ולסילוק ידו ממקרקעין שבבעלותן בגוש חלב, בהם עושה הנתבע שימוש לצרכים חקלאיים.

תמצית הרקע וטענות הצדדים:

1.התביעה במקור הוגשה ביחס למספר חלקות בגושים 14119 ו- 14116. בהסכמה ניתן פס"ד חלקי ביחס לחלק מהחלקות הנ"ל. המחלוקת שנותרה היא ביחס לחלק מחלקות 44,41,35 וחלקה 34 בגוש 14119 וחלקות 22 ו-24 בחלקה 14116. אלה יכונו להלן – המקרקעין.

2.אין חולק כי הבעלים הרשומים של המקרקעין הנדונים הן מדינת ישראל ורשות הפיתוח. לפי העולה מנסחי הטאבו שצורפו, המקרקעין עברו הסדר בשנת 1972.

3.לטענת המנהל בכתב התביעה, הנתבע פלש למקרקעין ועושה בהם שימוש ללא הסכמתו ושלא כדין. המנהל צירף לתביעה דו"ח פיקוח משנת 2012, בו צויין כי מדובר בפלישה ישנה לפני למעלה מ- 20 שנים, כי בוצעה עקירה של עצי פרי במקום וכי הנתבע ציין שבכוונתו לנטוע עצים חדשים. המנהל מכחיש את טענת הנתבע כי אושר לו לעשות שימוש במקרקעין וכן את טענתו החלופית כי יש לראות בו כבעל רישיון מכללא להחזיק במקרקעין, ומכל מקום טוען המנהל כי רישיון כאמור ניתן לביטול בכל עת. לפיכך, עותר המנהל לסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין, לחייבו להשיבם למינהל כשהם פנויים ולהרוס את הגדר הבנויה בהם וכן להורות בצו קבוע על איסור הנתבע להיכנס ולעשות שימוש במקרקעין ללא הסכמת המינהל.

4.הנתבע טוען כי המקרקעין הנ"ל יחד עם מקרקעין נוספים באזור היו בבעלות משפחתו עוד מלפני קום המדינה. המקרקעין נרשמו על שם התובעות לאחר ששתיים מאחיותיו הוכרזו כנפקדות. מקרקעין סמוכים שהם חלק מחטיבת הקרקע המקורית באותו אזור שהיתה בבעלות משפחתו, נותרו בבעלותו ובבעלות משותפת שלו ושל המדינה ואחרים. לטענתו, בשלהי שנות ה- 70 הוא הכשיר את המקרקעין לצורך נטיעת מטעים, ובכלל זה ביצע עבודות עפר מקיפות, פינוי סלעים, יישור הקרקע, התקנת השקייה ונטיעת מטעים שונים במקרקעין. לטענתו, באותה עת הגיע למקום נציג של המנהל, בשם קוסטה דיב, ולאחר ששמע מהנתבע הסברים למעשיו הסכים לשימושו במקרקעין. לטענת הנתבע, הדבר נבע בין היתר מכך שהמנהל עשה באותה עת שימוש בלעדי במקרקעין אחרים שיש לו זכויות בהם. על רקע האמור טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה, וכן לגופם של דברים משהוא מחזיק במקרקעין מכוח רשות מפורשת שניתנה לו מטעם המינהל. לחילופין טען הוא כי יש לראות בו כבעל רשות מכללא לעשות שימוש במקרקעין, נוכח שנות החזקה הרבות, וכי בנסיבות העניין הרשות איננה הדירה. כן טוען הנתבע כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ומתוך התנכלות מצד המנהל כלפיו מתוך רצון לסייע לתושבים אחרים בכפר החפצים לשים ידם על המקרקעין.

5.יצויין כי במהלך ההתדיינות נעשה ניסיון לקדם פתרון מוסכם בין הצדדים על דרך של עריכת עסקה ביחס למקרקעין האמורים או דרך אחרת, אולם הדבר לא עלה יפה ומשכך תוכרע המחלוקת לגופה.

דיון והכרעה: