ת"א 21444-09-11 צבי נ' בנק הפועלים בע"מ

1.בפניי בקשת הבנק להוצאת חוות דעת המומחה מחברת שגיא מיום 29/12/14 מתיק בית המשפט, ולמחיקת סעיפים מתצהיר העדות הראשית של התובע.

הבקשה להוצאת חוות דעת המומחה

2.כתב התביעה המקורי הוגש על סכום של 2,500,001₪. ביום 24/2/13 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. התיקון המבוקש כלל שני עניינים, האחד – התייחסות לכתבי ויתור שהתובע חתם עליהם, והשני – תיקון סכום התביעה לסכום של 3,574,721₪, וזאת בהתאם לחוות דעת מומחה מחברת שגיא, מיום 13/2/13. ביום 9/5/13 ניתנה החלטה לתיקון כתב התביעה, ונקבע כי כתב התביעה המתוקן ייחשב כמוגש בתאריך זה. בישיבת יום 6/2/14 הודיע ב"כ התובע כי חוות הדעת שהוגשה (מיום 13/2/13) היא חוות הדעת שתוגש מטעם התובע כראיה, וב"כ הבנק הודיע כי יגיש חוות דעת מטעמו תוך 45 יום.

ביום 21/10/14 קבעתי את התיק להוכחות והוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש ביום 30/12/14 תצהיר ע"ר מטעמו וכן חוות דעת חדשה של המומחה מחברת שגיא, נושאת תאריך 29/12/14. על כך (בין היתר) מלין ב"כ הבנק בבקשתו הנוכחית. לטענתו, משהצהיר ב"כ התובע ביום 6/2/14 כי חוות הדעת מיום 13/2/13 מוגשת כראיה מטעם התובע, בכך החל שלב הגשת הראיות. לטענתו, לאחר ששני הצדדים הגישו את חוות הדעת מטעמם, אין מקום לאפשר לתובע לחרוג מההסכמה שהושגה בין הצדדים בישיבת 6/2/14, ולהגיש חוות דעת אחרת, שונה וסותרת.

3.אינני מקבל טענות אלה. בישיבת יום 6/2/14 לבטח לא החל שלב הגשת הראיות. היתה זו ישיבת קדם משפט, ואחריה נתקיימו עוד ארבע ישיבות קדם משפט נוספות, בטרם הגיש התובע, ביום 30/12/14, את ראיותיו. ואעיר גם, כי בישיבת 6/2/14 הצהיר ב"כ התובע כי חווה"ד מיום 13/2/13 היא חוות הדעת "שתוגש" (בלשון עתיד) מטעם התובע כראיה. בנוסף, מפרוטוקול הדיון מיום 6/2/14 לא משתקפת "הסכמה" כלשהי שהושגה בין הצדדים. ומכל מקום, גם אם הצהיר ב"כ התובע, ביום 6/2/14, כי חווה"ד הנ"ל היא חווה"ד שתוגש מטעמו כראיה, אינני סבור כי הוא מנוע מלהגיש חוות דעת אחרת, מה גם שאחרי יום 6/2/14 גולו לתובע (בעקבות החלטתי מיום 3/9/14, וישיבת יום 21/10/14) מסמכים נוספים, אשר עשויים לשנות את חוות הדעת המקורית.

4.טענה נוספת בפי ב"כ הבנק היא, שהמומחה מחברת שגיא עשה שימוש שלא כדין, שלא ברשות, ושלא בתום לב במסמכים ונתונים מעובדים שהוכנו ונותחו ע"י המומחית מטעם הבנק, רו"ח בביץ, תמורת השקעת זמן וממון רב. משיב על כך ב"כ התובע כי המומחה מטעמו אכן נזקק לנתונים המפורטים בחווה"ד של הגב' בביץ, וזאת מאחר שלא עמדו בפניו נתונים או מסמכים, שהבנק סירב לגלותם על אף בקשות רבות של התובע. מכל מקום, אם וככל שהטענה כלפי מומחה התובע היא טענה לפגיעה בזכויות יוצרים של הגב' בביץ, תתכבד היא ותגיש תביעה בענין זה (ואעיר כי אין כל דמיון בין העובדות והסיטואציה בתיק ת"א (חי') 20499-03-10, שב"כ הבנק מסתמך עליו בהקשר זה, לבין המקרה דנן), אך אינני רואה כיצד ענין זה עשוי לשמש נימוק להסרת חוות הדעת מתיק ביהמ"ש.

5.טענתו העיקרית של ב"כ הבנק כלפי חוות הדעת מיום 29/12/14 היא, שיש בה שינוי חזית "רבתי" בהשוואה לכתב התביעה המתוקן. לטענתו, חווה"ד החדשה מתייחסת לביטול של רכישות ניירות ערך שבוצעו משנת 2004 ואילך, ולכך אין זכר בכתב התביעה המתוקן.

סבורני כי צודק ב"כ הבנק בטענתו זו. גם אם ניתן לומר כי כתב התביעה המתוקן כולל פעילויות בניירות ערך משנת 2004 (ולכך אתייחס בהמשך), הרי הסעד המבוקש (והסעד הוא הרי חלק מעילת התביעה) בסעיף 26 לכתב התביעה המתוקן הוא – תשלום דמי נזק שיחושבו לפי ביטול כל פעילות ניירות הערך מ- 1/1/06, או לחשב מצב חשבונו של התובע אילו כל תיק ניירות הערך היה נמכר ב- 1/1/06. אולם כיום, על פי חוות הדעת החדשה, מבקש המומחה לחשב את נזקו של התובע החל מ- 2/2/04 (בחישוב הראשון), או החל מ- 11/9/04 (בחישוב השני). זהו שינוי מהותי של הסעד המבוקש ואופן חישוב הנזק, שינוי שהיה טעון בקשה לתיקון כתב התביעה, דבר שלא נעשה.

לפיכך, אני נעתר (חלקית) לבקשה, ומורה למחוק מחוו"ד המומחה מיום 29/12/14 את התחשיב הראשון והתחשיב השני, היינו, את פיסקאות 5.1, 5.2, 6.1, 6.2 לחוות הדעת.

6.טענה נוספת של ב"כ הבנק ביחס לחוות הדעת היי היא מתייחסת גם להלוואות החל מיום 5/6/05, שאין להן זכר בכתב התביעה. טענה זו אינני מקבל, ואפנה לסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן.

7.ועוד טוען ב"כ הבנק, כי ביחס לשנים 2004 – 2005 חלה התיישנות. אין בדעתי לקבוע כבר עתה מסמרות בסוגיית ההתיישנות, או להורות על הוצאת חוות הדעת או חלק ממנה מחמת התיישנות. אעיר רק כי לכאורה ועל פני הדברים נראית לי טענת התובע, שלא חלה התיישנות, הואיל ונזקו של התובע הוא הנזק שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מהמכירה הכפויה של ניירות הערך בשנת 2008 (ראה סע' 15 – 19 לכתב התביעה המתוקן).