ת"א 21416-07-14 י.ח. מט"ח ישיר בע"מ נ' כהן ואח'

הנתבעים 2 ו-4 הגישו בקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), לחייב את התובעים בהפקדת ערובה מספקת לתשלום הוצאותיהם (להלן – הבקשה). בהמשך הגיש גם נתבע 6 בקשה דומה ויתר הנתבעים ביקשו אף הם להצטרף לבקשה.

הבקשה הועברה לטיפולי, ולאחר שעיינתי בתשובת (או למעשה תשובות) הנתבעים, וביתר כתבי הטענות שהוגשו בנוגע לה, הגעתי למסקנה כי דינה להתקבל.

על פי הפסיקה, סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה "לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות" (ר' רע"א10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי(מוטי) זיסר (פורסם בנבו, 13.7.2008)). זאת, בשונה מאדם פרטי, שלא מתקיימת לגביו חזקה כאמור.

עוד נקבע בפסיקה (ר' שם), כי החברה יכולה לסתור חזקה זו באחת משתי דרכים.

"על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין".

ו"על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד".

במקרה הנוכחי, לא סתרה החברה-התובעת את החזקה האמורה.

אשר לחלופה הראשונה, מדובר בתביעה הנחזית להיות בעלת היקף לא מבוטל, והכוללת טענות, כלפי מספר נתבעים, בנוגע למעשי רמייה ו"עוקץ". תביעה מעין זו, לכאורה, עלולה להיות כרוכה בהוצאות מרובות עבור הנתבעים. למרות זאת, התובעת מצדה, לבד מהצהרה של מנהל הנתבעת (שלא גובתה במסמכים כלשהם), שלפיה מדובר בחברה שמצבה יציב ואיתן, ומאישור רואה חשבון שלפיו החברה "קיימת ופעילה" במועד המכתב, לא הביאה ראייה כלשהי בדבר מצבה הפיננסי וממילא לא הראתה שתוכל לשלם את הוצאות הנתבעים אם יזכו בדין. משכך, התובעת לא סתרה את החזקה על פי החלופה הראשונה האמורה.

אשר לחלופה השנייה, הרי שגם כאן הנטל לסתור את החזקה מוטל על התובעת, ולכן, והואיל ובשלב זה סיכויי התביעה לא הובהרו דיים על מנת לסתור את החזקה, ולא הוכחה גם התנהלות חסרת תום לב מצד הנתבעים באופן שיש בו כדי לסתור את החזקה, הרי שלא מתקיימת גם חלופה זו. לעניין זה יצוין, כי גם אין מדובר, גם לשיטת התובעת, במקרה שבו מעשי הנתבעים הם שהובילו אותה למצב של העדר יכולת לשאת בתשלום ההוצאות – שכן לדברי התובעת מצבה הפיננסי הוא דווקא איתן. בנסיבות אלה, חיובה של התובעת בערובה גם אינו אמור לחסום את תביעתה.