ת"א 21400-06-13 עמאר ואח' נ' עמותת לבנות ולהבנות ואח',ת"א 16416-02-14 עמאר נ' עמותת לבנות ולהבנות ואח'

1.לפניי בקשה של הנתבעת מס' 1 לסילוק התביעה על הסף, כאשר בפי הנתבעת מס' 1 שתי טענות שהוגדרו על ידה בישיבת קדם המשפט מיום 19.11.14, האחת נוגעת לדרישת התובע במסגרת כתב התביעה, לפתוח את הליך ההסדר בהתאם לסעיפים 93-97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט- 1969 (להלן: "הפקודה") וכן לעניין טענתו בדבר רכישת זיקת הנאה בזכות המעבר במקרקעין נשוא התביעה.

2.רקע עובדתי בתמצית:

א.התובע הינו הבעלים של חלקה 88 במקרקעין המצוי בגוש 13056 בעיר העתיקה צפת (להלן: "חלקת התובע"), אשר עליה בנוי בניין בן שלוש קומות (להלן: "הבניין"). חלקת התובע גובלת, בין היתר, בחלקות אשר בבעלות הנתבעת 1 (חלקות 87, 94, 95, 96 ו- 200). התובע רכש את החלקה ממדינת ישראל בשנת 1992. הליכי ההסדר הן בחלקת התובע והן בחלקות הנתבעת מס' 1 החלו בשנת 1957 ונסתיימו ביום 3.2.1960 עם רישום החלקות, לרבות חלקת התובע.

ב.במסגרת כתב תביעתו, טען התובע כי במהלך השנים האחרונות ביצעה הנתבעת 1 עבודות חפירה נרחבות בחלק מהחלקות שבבעלותה. במהלך חפירות אלו התגלה לתובע לטענתו כי מתחת לפני השטח קיימים פתחים עתיקים בני מאות שנים, אשר לא ניתן היה לגלותם קודם לכן וטרם ביצוע עבודות החפירה, שכן פני האדמה היו מכוסים שכבות. נוכח גילוי זה טען התובע כי הנתבעת 1 חדרה לחלקת התובע ולבניין שבבעלותו והכל תוך גרימת נזקים כבדים.

ג.התובע הוסיף כי בהתאם לתוכנית מדידה שערך וכן בהתאם לחוות דעת מטעמו מאת המהנדס מר נחום פרמינגר, אשר הסתמכה על שטרות מכר מהשנים 1750 ו- 1904, עולה כי השטח שבמחלוקת בו בוצעו עבודות החפירה ע"י הנתבעת 1, הינו למעשה שטח המצוי בבעלותו. לטענת התובע, בעת שנערך רישום המקרקעין בשנות ה- 60 לערך, בתום הליכי ההסדר לא יכול היה פקיד ההסדר לראות את המצב הקיים מתחת לפני השטח, אשר נבנה כך עוד במאה ה- 17, על כן ערך את רישומיו באשר לחלקת התובע בהתאם למה שראה במו עיניו. פקיד ההסדר לא ראה ולא יכול היה לראות בזמן אמת, כי למעשה הקירות החיצוניים של הבניין הולכים ונעשים עבים יותר ככל שמנמיכים מטה אל מתחת לפני האדמה לכדי עובי נוסף של 60 סנטימטרים כלפי חוץ וכי אילו היה פקיד ההסדר מודע לכך, אין ספק כי היה קובע גבולות אחרים לחלקת התובע אל מול חלקות הנתבעת 1. עוד טען התובע כי נוכח הדברים לא יכול היה פקיד ההסדר לדעת, כי מתחת לפני השטח קיימים פתחים, אשר מכוחם עולה לו זכות מעבר.

ד.נוכח כל האמור, עתר התובע מבית המשפט להצהיר כי קירות הבניין בחלקת התובע, מראשן ועד תחתיתן הינם בבעלותו הבלעדית של התובע, וכן להורות לנתבעים 2-4 (להלן: "המדינה") לתקן את רישום מיקומו של הגבול שבין חלקת התובע לבין חלקות הנתבעת 1, ולקבעו במרחק של 60 סנטימטרים לערך ממרחק הקיר הקיים. כן דרש להורות על סימון זכות מעבר על מנת לאפשר גישה לפתח התת קרקעי המצוי בחלקתו. לסיום עתר להורות לנתבעת 1 לחדול מכל עבודה בקירות הבניין.

ה.התובע ביסס את תביעתו על סעיפים 93- 97 לפקודה, על פיהם טען כי מקום שלא היה בידי פקיד ההסדר כל מידע אודות המצב שהתגלה כיום טרם רישום החלקה ומקום שלא הייתה כל דרך לדעת על הטעות האמורה עד לאחרונה, מן הראוי להפעיל את הסעיפים ולהורות על תיקון בפנקסי הרישום. התובע הוסיף והפנה לפסק דין משנת 1996 בת.א. 465/96 בית משפט השלום בחיפה, אשר ניתן במסגרת פשרה ובו לטענתו התחייבה הנתבעת מס' 1 לתת לתובע זכות מעבר של מטר בין החלקות.

לציין, כי עם הגשת כתב התביעה, הגיש התובע בקשה, בה עתר לסעדים זמניים, שעיקרם דרישה לאסור על הנתבעת 1 או מי מטעמה לבצע עבודות כלשהן בשטח הגובל עם חלקת התובע.

ו. הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה וכן תביעה שכנגד, במסגרתה דרשה כי יינתן צו המורה לתובע לסלק את ידיו מהחלקות אשר בבעלותה ולחדול מכל שימוש בחלקות אלו. בקצרה טענה כי יש מקום לדחות את כל טענות התובע על הסף מקום שבהתאם לפסיקה, עניינו כלל לא נכנס כלל לגדרם של סעיפים 93-97 לפקודה. הוסיפה כי מקום שהליכי הסדר אשר בבסיס התביעה הסתיימו לפני למעלה מחמישים שנה, הרי שתביעתו של התובע התיישנה ועומדת כנגד עקרון הסופיות במקרקעין. הנתבעת 1 הוסיפה וטענה כי התובע רכש את קומת המרתף רק בשנת 1992 ממד"י ועל כן, אין לו מעמד להגשת התביעה וודאי שאין לו כל זכות לזיקת הנאה או זכות מעבר.

ז. בדיון מיום 19.11.14, לאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין, קבעתי כי בנסיבות הספציפיות של המקרה שבפנינו, ראוי לפצל את הדיון באופן בו יידונו תחילה שתי הטענות המקדמיות לעניין פתיחת הליך ההסדר ורכישת זיקת ההנאה. בישיבה מיום 8.2.15 הורתי לצדדים להגיש את סיכומיהם בכל הנוגע לבקשה לסילוק התביעה על הסף.