ת"א 2138-08-14 חרש אשדוד בעמ נ' נוג'ידאת

בפני בקשת המבקש (הנתבע) להעברת דיון בשל חוסר סמכות מקומית.

רקע

המשיבה (התובעת) תבעה את הנתבע לתשלום סכום של 97,435 ₪ בטענה שביצעה עבודה עבור חברה בה הנתבע הוא הבעלים של מלוא המניות והמנהל (להלן: "החברה").

לטענת התובעת, היא תיקנה עבור החברה נגרר. החברה שילמה את עלות התיקון, בסך 54,241 ₪, באמצעות שני שיקים, אשר סורבו על ידי הבנק הנמשך מאחר וחתימת המושך לא הייתה תקינה (להלן: "השיקים" או "השיקים הפגומים"). התובעת פנתה לנתבע שיחליף את השיקים והוא ביקש מהתובעת להגיע למשרדי החברה על מנת לקבל שיקים חלופיים. ב- 27.11.10, ניגש נציג התובעת למשרדי החברה, מסר את השיקים לנתבע, וזה מסר לו מעטפה וציין שהשיקים החלופיים נמצאים בתוכה. רק כאשר הגיע נציג התובע למשרדיה, הסתבר לו שאין בתוך המעטפה שיקים חלופיים.

התובעת הגישה כתב תביעה נגד החברה, קיבלה פסק דין, אך לא הצליחה לממש אותו, משום שהסתבר שהחברה חדלת פירעון.

נוכח האמור, תבעה התובעת שהנתבע ישלם לה את מלוא עלות התיקון בתוספת סכומים המפורטים בכתב התביעה.

טענות הצדדים

הנתבע טוען שיש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בטבריה בשל מקום מגוריו (בועיינה-נוג'ידאת) הנמצא במחוז נצרת והשיקים הוחלפו במשרדי החברה, הנמצאים אף הם בישוב בועיינה-נוג'ידאת.

התובעת מתנגדת לבקשה והשיבה שבית משפט זה קנה סמכות מקומית משום שהתביעה הוגשה, בין השאר, בעילה של הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לנתבע והנתבע יצר מצג שווא בפני התובעת במסירת השיקים הפגומים, במטרה להתחמק מתשלום.

הנתבע הגיב לתשובת התובעת וטען שמקריאת כתב התביעה (סעיפים 7-10), המשיבה מבססת את עילת התביעה נגדו על טענת מרמה בהחלפת השיקים, שלא הוגשה תביעה להרמת מסך, משום שלא צוין בכותרת התביעה שמדובר בתביעה להרמת מסך אלא מצוין "תביעה כספית" וכי אין אמת בנטען בכתב התביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי עסקת היסוד- עסקת התיקון, בוצעה באשדוד.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

בניגוד לנטען בבקשה ובתגובת התובע, העילה של מרמה בהחלפת השיקים מהווה רק אחת מעילות התביעה. בנוסף לכך, תובעת התובעת את הנתבע בטענה ש: (א) התובע הוא מי שהעביר לה את התשלום (ס' 3 לכתב התביעה), כלומר הוא אשר מסר לה את השיקים הפגומים; (ב) הנתבע עשה שימוש בחברה במטרה להתחמק מביצוע חיוביו הכספיים כלפי התובעת (ס' 16); (ג) יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע לחברה (ס' 17(1) עד 17(3) השני); ו- (ד) הנתבע גרם לחברה להפר חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין (ס' 17(4)).

אין ספק שמקום יצירת ההתחייבות של החברה, המקום שנועד לקיום התחייבות החברה, מקום המסירה של הנכס לחברה ומקום המעשה (מסירת השיקים הפגומים) והמחדל (אי תשלום התמורה) של החברה, הם כולם באשדוד. על כן, אין ספק שכנגד החברה קיימת סמכות מקומית מכוח הוראות תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, סעיפים קטנים (2) עד (5).

כאשר מבקשת התובעת להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לנתבע, משמעות הבקשה היא ייחוס פעולותיה והתחייבויותיה של החברה לנתבע באופן אישי. לכן, יש לקבוע את הסכמות המקומית כאילו הייתה התביעה מוגשת נגד החברה.

מאחר וכאמור לעיל, אין ספק שקיימת סמכות מקומית כנגד החברה, סמכות זו קיימת גם נגד הנתבע אשר נתבע בעילות של הרמת מסך.

בנוסף, טוענת הנתבעת כי הנתבע מסר לה את השיקים הפגומים במטרה להתחמק מתשלום, דבר אשר יוצר עילת תביעה אישית נגדו. מאחר והשיקים הפגומים נמסרו לתובעת באשדוד, מקים הדבר סמכות מקומית לבית משפט זה.