ת"א 21342-10-15 גדעון ענאקי נ' מרקמן את טומשין - חברת עורכי דין ואח'

בקשה למתן צו מניעה למניעת פתיחתם של הליכי בוררות בין המבקש למשיבה, בפני המשיבה הפורמלית – עו"ד ורצקי, עד למתן פס"ד בתובענה לצו מניעה קבוע וסעד הצהרתי לפיו יוצהר כי בטל סעיף 9 להסכם שכר טרחה עליו חתומים הצדדים.

רקע הבקשה הינו הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים – המבקש כלקוח, והמשיבה כחברת עורכי דין המייצגת אותו. במסגרת הסכם זה נקבע בסעיף 9 כי "בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכם זה, יובא העניין להחלטת בורר יחיד שימונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין במחוז ת"א. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות".

לימים נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בדבר שכר הטרחה אשר על המבקש לשלם למשיבה, ובעקבות כך, פנתה המשיבה ביום 4.8.15 ליו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין למינוי בורר בתביעה אשר צורפה על ידה לפנייתה כנגד התובע. בהמשך לפנייתה מונתה ביום 16.9.15 המשיבה הפורמלית כבוררת בתביעת המשיבה כנגד המבקש.

תמצית טיעוני המבקש היא, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים מהווה חוזה אחיד לכל דבר ועניין כמשמעות המונח בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1983, שכן נוסח על ידי המשיבה בלבד, תנאיו נקבעו על ידה בלבד, לא נוהל מו"מ, לא על תנאיו המסחריים ולא על תנאיו המשפטיים, ומצורתו ונוסחו עולה שהוא משמש כרשימת תנאים לחוזים רבים בין הנתבעת ללקוחותיה. לטענת המבקש, בהתאם לסעיף 4(8) לחוק, סעיף 9 האמור הינו תנאי מקפח, זאת מששולל הוא את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או הקובע כי כל סכסוך בין הספק והלקוח ידון בבוררות ודינו, כמו גם דינה של הבוררות להתבטל.

תמצית טיעוני המשיבה היא, כי אין יסוד עובדתי או משפטי המצדיק את הסעד המבוקש ועל המבקש להגיש כתב הגנה בהליך הבוררות שהוסכם בין הצדדים. לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי המדובר במבקש שהינו חוקר פרטי עצמאי, המכיר הליכי משפט ועורכי דין, אשר בחר מרצונו החופשי להתקשר בהסכם עם המשיבה, לאחר שההסכם הוסבר, הובהר ואף הודגם לו.

המבקש נמנע מלשלם את שכר הטרחה המגיע למשיבה ושילם רק כ-15% ממנו, תוך שניתק כל קשר עם המשיבה ועל כן נאלצה להגיש את תביעת הבוררות נגדו.