ת"א 2134-06 ז'נו נ' נמימי

1.ראובן ביקש לרכוש בית ולהרחיבו. לשם כך הוא הגיש בקשה להיתר בניה, ולאחר שקיבל היתר - בנה גרם מדרגות המוביל לכניסה לבית. לטענת שכנו שמעון, שרכש במועד מאוחר יותר בית במגרש הסמוך למגרשו של ראובן, גרם המדרגות שנבנה חורג משטח מגרשו של ראובן, ופולש שלא כדין לשטח המגרש שהוא רכש. שמעון תבע את ראובן ועתר לסעד של פינוי והריסה. האם בוצעה עוולה של הסגת גבול במקרקעין, ולאלו סעדים זכאי שמעון? בסוגיות אלו עוסק פסק דין זה.

כתב התביעה וכתב ההגנה

2.תובענה זו עוסקת בשתי יחידות - יחידת משנה 2 ויחידת משנה 3 - בנכס אחד ברחוב פלמ"ח 47 בצפת, המורכב משני מבנים וניצב בחלקות 59 ו-61 בגוש 13063, ואשר הזכויות בו רשומות בספרי עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: עמידר).

3.בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים, שרכשו מעמידר את הזכויות ביחידת משנה 2, כי הנתבע - המחזיק ביחידת משנה מס' 3 - הקים בשטחם גרם מדרגות, תוך הטעיה של גורמי התכנון והבניה. לדעתם, מעשה זה מהווה ביצוע של עוולת הסגת גבול במקרקעין ועוולת רשלנות כלפי התובעים, ולפיכך עתרו התובעים לקבלת סעד של סילוק יד של הנתבע מיחידת משנה 2, ומתן צו עשה, אשר יורה לו להרוס את גרם המדרגות שהקים בשטחם. התובעים עתרו אף להורות על סילוק פסולת בניין ששפך הנתבע ביחידת משנה 2, אולם סוגיה זו לא זכתה להתייחסות במהלך ישיבות ההוכחות ובסיכומי בא-כוח התובעים. כך נזנחה אף הטענה לקיום עוולת רשלנות. (על משמעות זניחת טענה בסיכומים ראו: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד מז (1) 311 (1993); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט, פ"ד מ"ט (2) 102 (1995); ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן, עיזבון המנוחה יונס ג'מילה מוחמד סלאמה נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 26.10.2009)).

4.בכתב ההגנה המתוקן טען הנתבע כי לא פלש לנכס של התובעים; כי גרם המדרגות, שהינו דרך הכניסה היחידה לביתו, נבנה על-פי היתר בניה כדין, ואינו חורג למקרקעי התובעים; כי רוחב גרם המדרגות הינו כ-80 ס"מ בלבד, וכי לכל היותר מדובר ב"פלישה" של 33 ס"מ לכל אורך המדרגות, ובסך-הכל 1.80 מ"ר; כי התובעים אינם מתגוררים ביחידת משנה 2 ולא נגרם להם נזק כלשהו, ולמצער - נגרם נזק כספי הנאמד ב-2,100 ₪, שהינו שווי השטח "הנפלש"; וכי אין מקום למתן הסעדים המבוקשים אף אם תוכח "פלישה" כה מזערית.

המתווה

5.הפרק הראשון של פסק הדין ייוחד להכרעה במחלוקת העובדתית שעניינה - האם הסיג הנתבע את גבולם במקרקעין של התובעים, כהגדרת עוולה זו בסעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין או הפקודה). ארבעה חלקים יכלול פרק זה: תיאור בעלי הזכויות ביחידת משנה 2 וביחידת משנה 3 שבנכס, תיאור ההשתלשלות העובדתית סביב הבקשה להיתר בניה שהגיש הנתבע, עמדת עמידר ועמדת הוועדה המקומית לתכנון ובניה צפת (להלן: הוועדה) בקשר לטענת התובעים להסגת גבול מצד הנתבע, והכרעה במחלוקת העובדתית לאור חוות דעת המומחים-המודדים. הפרק השני יסקור את המסגרת הנורמטיבית של עוולת הסגת הגבול במקרקעין, ובפרק השלישי תיושם ההלכה בנסיבותיו של תיק זה, ותינתן הכרעה באשר לסעדים להם עתרו התובעים.

יחידת משנה 2

6.ביום 7.6.1994 נכרת הסכם (נ/7) בין עמידר, בשם מינהל מקרקעי ישראל, לבין נפתלי שמול (להלן: הסכם עמידר-נפתלי), על-פיו רכש נפתלי מעמידר נכס שהינו דירה הנמצאת בקומה ב' ברחוב פלמ"ח 47 בצפת, בחלקות 59 ו-61 בגוש 13063, "המותחם בקו אדום ומסומן במספר 2 בתשריט המצורף להסכם", והחלקים הצמודים לה. להסכם צורף תשריט (נ/5) של המהנדס המודד המוסמך חיים שבח, שנערך על-ידו ביום 14.4.1991 ועודכן על-ידו ביום 5.7.1993 (להלן: תשריט שבח). בתשריט נכללו: בקומה הראשונה - חלקת משנה 1, שהינה דירה בת שני חדרים; חלקת משנה 3, שהינה מחסן תנובה בשטח 29.77 מ"ר, לה צמוד גג בשטח 47.76 מ"ר; ודירה בת ארבעה חדרים, מטבח, מקלחת ושני שירותים; ובקומה השניה - חלקת משנה 2, שהינה דירה בת שלושה חדרים, מטבח, מקלחת, שירותים ומחסן. חלקת משנה זו, שסומנה בתשריט כיחידה מס' 2, והיא הנכס שנמכר לנפתלי, כללה דירה בשטח 74.51 מ"ר, מחסן בשטח 9.09 מ"ר, וצמידויות של מחסן המסומן באות ב' בשטח 9.28 מ"ר, חדר המסומן באות ג' בשטח 9 מ"ר, חצר המסומנת באות ד' בשטח 30.20 מ"ר, חצר המסומנת באות ה' בשטח 95.88 מ"ר וגג המסומן באות ו' בשטח 103.87 מ"ר.