ת"א 21336-11-15 בן אהרון נ' מגורים - יזום ובניה בע"מ ואח'

בקשה לסעד זמני שעניינו מעין "צו חוסם" מפני עשיית שימוש בשטרות וערבות.

1.תמצית העובדות הצריכות לענייננו (והן מעטות, נוכח טיבם של הסעדים המבוקשים): בין הצדדים התקיים מערך הסכמים, שסופו בהודעת המבקש על ביטולם. טיבם המדויק לא בואר בבקשה ובתגובה אלא תוך הפניה לשלל ההסכמים שנכרתו בין הצדדים בחודש פברואר 2015 ותוספת בחודש יולי 2015. לוז ההסכמים: המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות), הקשורות ביניהן, היו בשרשורים שונים בעלות כל המניות בשתי החברות שהוגדרו בבקשה (הגדרה שאין לה כל קיום משפטי) כ"משיבות הפורמליות" (להלן: קאסה נובה וקאסיטה). המשיבה 1 היא בעלת נכס בנמל יפו. קאסה נובה שכרה את הנכס והפעילה בו מסעדה, שנסגרה בסוף שנת 2014. קאסיטה הפעילה בסמוך מזנון, מכוח זכייתה במכרז של הגוף האחראי על ניהול הנמל. ההסכמים נועדו להביא לכך שהמבקש, שהוא בעל ידע בתחום המסעדנות, ירכוש את השליטה במשיבות הפורמליות וישכור את הנכס, באופן שיאפשר לו את חידוש הפעלת המסעדה והמשך הפעלת המזנון. מערך ההסכמים, כפי שתוקן בתוספת, אמור היה להוביל אף לכך שהמבקש ייטול על עצמו את ההתחייבויות של קאסה נובה בחשבון הבנק שלה תוך הפטרת בעלי מניותיה מהתחייבויותיהם. מכוח ההסכם אוחזות המשיבות במגוון שיקים שמשך המבקש ובערבות להבטחת התחייבויותיו (להלן: השיקים והערבות), שתוכנם המדויק לא פורט.

2.החובות בחשבון קאסה נובה לא סולקו, וכל צד מאשים את רעהו. העובדה שהמשיבה 1 השכירה את הנכס למבקש לצורך הפעלת המסעדה, תוך הטלת מגבלות על השימוש בו (דוגמת מטרדי רעש) הותירה אף היא את הצדדים אחוזים זה בזה וחלוקים בדעתם. המבקש טוען כי רומה בידי המשיבות. המשיבות טוענת כי המבקש החליט לסגת בו מן ההסכמים בלא עילה. סופם של דברים שהמבקש התיימר לבטל את ההסכמים ולנסות ולהשיב את קאסה נובה וקאסיטה למשיבות, בעוד שאלה גורסות כי המדובר בהפרת הסכם.

3.המבקש הגיש ביום 9.11.15 בקשה לסעד זמני ולסעד במעמד צד אחד, עוד קודם הגשת כתב תביעה. בבקשתו עתר לצו שיאסור על המשיבות לבצע כל דיספוזיציה בשיקים ובפרט להגישם לביצוע, ואף לא להשתמש בערבות שמסר. בבקשה צוין עוד כי המשיבות נדרשות שלא לעשות דיספוזיציה בחשבונות הבנק של קאסה נובה. הבסיס לבקשה: טענת המבקש כי ההסכמים הופרו ובדין ביטלם.

4.הבקשה, שכללה כאמור עתירה לצו במעמד אחד, הובאה לפני השופטת התורנית, כב' השופטת איילה גזית. היא דחתה את הבקשה במעמד צד אחד והורתה על קבלת תגובה של הצד שכנגד. או אז הועברה הבקשה לטיפולי. הוריתי על הגשת הליך עיקרי, וזה אכן הוגש: תביעה על סך 440,000 ₪, לצד עתירה לסעד הצהרתי שלפיו ההסכם בוטל כדין וכי על המשיבות להחזיר את ההמחאות שמשך המבקש וליטול לשליטתן שוב את מניות קאסה נובה וקאסיטה.

5.המשיבות הגיבו, ופירטו באריכות מדוע בהפרת הסכם מצד המבקש עסקינן. הן הוסיפו, לעניין הבקשה לסעד זמני, כי הבקשה ממילא אינה מצדיקה כל צו, וכי בידי המבקש להפרע מהן כספית ככל שיוכיח זכותו (המוכחשת) לכך בעתיד. המבקש השיב, וחזר על עמדתו. הוא הוסיף והלין על כך שבינתיים הגישו המשיבות "שיק בטחון" לביצוע. הצדדים, לאחר שקיבלו הזדמנות לחוות עמדתם, לא התנגדו (ובדין) לכך שהכרעה בבקשה תבוא על יסוד הכתובים, וכך ייעשה.

6.דין הבקשה להידחות. אנמק בקצרה.

7.מאזן הנוחות מכריע. המבקש עותר למעשה למעין "צו חוסם", כזה המונע מן המשיבות להגיש לביצוע שטרות או לתובעו מכוח ערבות אישית שמסר. ברם צו חוסם (ואין נפקא מינה אם כצו ישיר או בדרך של סעד הצהרתי, שתוצאתו זהה) הוא סעד דרסטי במיוחד, במונעו גישה לערכאות. אופיו הקיצוני וייחודו מחייבים את בית המשפט לתיתו במשורה, וזאת רק במקרים "נדירים וחריגים במיוחד" (רע"א 778/03 אינטר לאב נ' Israel Bio Engineering Project, פ"ד נז(5) 769, 772 (2003)). המקרה דנן ודאי אינו נמנה עם החריגים. המצב הוא פשוט, ונתמקד ראשית בשיקים: המשיבות אוחזות (כך ניתן להבין) בשיקים שמשך המבקש. טיבם של שטרות שניתן להציגם לפרעון, בכפוף להוראות הדין. הדרך של מושך השיקים להביא לכך שיופטר מחיובו אינה בצו חוסם מפני הגשת השיקים לביצוע (או כל דיספוזיציה אחרת בהם, ובפשטות – סיחורם), כי אם בהגשת התנגדות, אם וכאשר יוגשו השיקים לביצוע. התנגד במועד – יועבר הדיון לבית המשפט המוסמך, ושם תיבחן התנגדותו כדבעי, בהתאם לאמות המידה של בקשת רשות להתגונן. יוכיח החייב-המתנגד עילה – יקבל רשות להתגונן. יבסס הגנתו – יפקע השטר. אין כל מקום לכך שבית המשפט ייתן ידו לעקיפה של מנגנון שגרתי ומסודר זה, בדרך של מתן צו מניעה האוסר על האוחז בשטרות את היכולת לנהוג בהם כפי שאוחזם רשאי לנהוג.

8.הדברים האמורים יפים כמובן גם לסוגיית הערבות האישית של המבקש, שטיבה לא הובהר והיא עצמה לא צורפה אפילו לבקשה. נוסיף כי בכתב התביעה לא נתבקש כבר בית המשפט ליתן סעד האוסר על תביעת המבקש מכוחה, וגם מטעם זה דין הבקשה בעניינה להידחות.