ת"א 21325-07-13 זועבי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.בפניי בקשה למינוי מומחים בתחומים האורתופדי והפסיכיאטרי, לאחר שהתובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 3/10/2011. הנתבעת מתנגדת לבקשה.

2.ביום 11/9/14 התקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים, כאשר ב"כ התובעת הגיש תיעוד רפואי נוסף. מנגד, ב"כ הנתבעת התנגד לבקשה, וטען שאומנם ישנה תלונה על בעיה נפשית, אך הבעיה בתיק זה, שלאור האמור בהלכת אלסוחה, המדובר בשני אנשים שנהרגו בתאונה שאין בינם לתובעת קרבה משפחתית, ומשכך אין תחולה להלכה זו. לעניין מינוי אורתופד, הרי שאין ראשית ראיה למינויו, המדובר בתאונה קלה מאוד ולא אובחנה בעיה אורתופדית כלשהי. במסמך רפואי, יותר משנתיים לאחר התאונה, מיום 13/4/13, נרשם הגבלה בתנועות הצוואר. אין כל קשר סיבתי בין התאונה לממצא דנא.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ובכלל זה עיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה ובמסמכים שהגיש ב"כ התובעת בדיון שהתקיים בפניי, שוכנעתי כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחים בתחומים המבוקשים.

4. באשר לתחום האורתופדי, התובעת הובלה ביום התאונה למרכז רפואי העמק, בוצע להCT ראש וע"ש צווארי, שתוצאתו ללא ממצא חריף, והיא נבדקה על-ידי אורתופד עקב חבלה ביד שמאל. התובעת אושפזה ליום אחד להשגחה, ולאחר מכן המשיכה במעקב רפואי. ביום 15/10/2011 היא הופנתה לפסיכיאטר, כאשר בין תלונותיה היו כאבי כתפיים וגב תחתון. ביום 29/10/11, פנתה לד"ר גטאס דאוד, בתלונה על כאבי צוואר וגב וכל הגוף, כאשר ממצאי הבדיקה העלו, בין היתר, הגבלה קלה במרבית התנועות של הצוואר והגב, והאבחנות היו: contusion face scalp or neck; sprain back uns area; contusion chest wall. התובעת הופנתה לייעוץ נוירולוגי + פסיכיאטרי, והומלץ לה על מנוחה פיזית של שלושה שבועות וטיפולים סימפתומאתיים. גם שפנתה לפסיכיאטר, התלוננה שסובלת מכאבים בידיים, בגב וברגליים (ראה: סיכום ביקור מיום 9/1/12). בתעודה הרפואית מיום 4/4/13 תחת סעיף תלונות החולה צוין, כי התובעת סובלת מכאבי צוואר כרוניים, לעיתים סובלת מסחרחורת בזמן החמרת כאב, נמצאת במעקב אורתופדי. באישור מצב רפואי מיום 21/12/13, תועדו מועדי תלונותיה, ובכלל זה הבדיקות הרפואית כמפורט להלן:

א. ביום 11/5/13, 13/4/13 ו- 29/10/2011, תוצאות הבדיקה הגופנית היו, בין היתר, הגבלה קלה במרבית התנועות של הצוואר והגב, אין הגבלה או דפורמציה קלינית בגפיים, כאבים ובקדמת בית החזה.

ב. ביום 13/4/13, תוצאת הבדיקה הגופנית הייתה: "הגבלה בתנועות הצוואר במידה בינונת, SPURLUNG, מימין, אין חסר נוירו רגישות מעל חוליות מעבר+ גביות עליונות".

ג. ביום 11/5/13 צילום CT הראה בקע דיסק C5-6-7.

ד. ביום 21/12/13 בדיקה גופנית העלתה רגישות בקדמת הכתף השמאלי, הגבלה קלה במרבית התנועות של הצוואר והכתף, SPURLING חיובי מימין.

5.מכל האמור לעיל עולה כי קיימת ראשית ראייה המצדיקה מינוי אורתופד, וגם אם קיימת תקופה בה התובעת לא פנתה לטיפול רפואי במישור האורתופדי, אין בכך בכדי לשלול את קיומה של ראשית ראיה בתחום.

6. בנוגע למישור הנפשי – לעניין תחולת הלכת אלסוחה, השאלה אם חלה על המקרה נשוא דיוננו הלכה זו אם לאו, תידון במסגרת המשפט גופו. מעבר לכך, קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום. כאמור ביום התאונה, התובעת הובלה למרכז רפואי העמק, והופנתה למעקב רפואי בתחום הנפשי, ונראה כי קיים רצף טיפולי בתחום, ובכלל זה נזקקה לטיפול תרופתי. ביום 15/10/2011 התובעת הופנתה לפסיכיאטר, משום שהתלוננה על כאבים בחזה, עצבנות יתר, מתעוררת משינה עם מצב חרדה ופניקה, הזעות מרובות ודפיקות לב, מתאים לפניקה לאחר טראומה. בסיכום ביקור מיום 30/10/11, אשר נערך על-ידי הנוירולוג ד"ר עאבד סאהר, צוין שסיבת הביקור הינה, בין היתר: מתלוננת על חוסר שינה, תמיד חושבת על התאונה, מרגישה אשמה בתאונה וכו'. תחת סעיף דיון והמלצות, נכתב כי יש צורך בייעוץ רופא פסיכיאטר בהקדם האפשרי. בסיכום ביקור מיום 26/11/11, נכתב על-ידי הפסיכיאטר ד"ר ג'ראיסי, כי סיבת הפנייה מצוקה נפשית, לאחר תאונת דרכים. תחת סעיף אנמנזה נכתב, בין היתר, כי בעבר נבדקה אצלו פעם אחת ואובחנה שסובלת מהתקפי פאניקה וקיבלה לחודש אחד ציפרמיל ולא חזרה לטיפול ומעקב ולא המשיכה בטיפול. תחת סעיף סטטוס מנטלי צוין, בין היתר, כי התובעת בהכרה מלאה, ניכר בה מתח פנימי, מעלה תכנים מהתאונה תוך ליווי רגשי מתאים, רגשי אשם, אין מחשבות שווא. החלטות צוות ברה"נ היו, שהיא תוזמן לביקור חוזר, תקבל לוסטראל. בתעודה הרפואית מיום 9/1/12, הממוענת לרופא/ת המשפחה, עולה כי סיבת ההפניה לפסיכיאטר, ד"ר בוניאק שרגא הייתה, המשך מעקב ומתן תרופות. תחת סעיף מצוקה נפשית צוין, חרדות, פחדים, לא ישנה טוב, נזכרת בתאונה קטלנית בה נהרגו אנשים. תחת סעיף האבחנות נכתב: POSTTRAUMATIC STRESS DISORDER (PTSD). מתעודה זה נראה שהומלץ על עליית מינון של לוסטראל ולהמשיך מעקב אצל ד"ר ג'יראיסי. ביום 23/6/12, הפסיכיאטר – ד"ר ג'ראיסי כתב, תחת סעיף האבחנות : PTSD, והפנה את התובעת להמשך מעקב וטיפול. בתעודה הרפואית מיום 22/9/12, אשר עניינה סיכום ביקור, ואשר נערכה על-ידי הפסיכיאטר ד"ר ג'ראיסי עולה, שסיבת הפניה היא תאונת הדרכים. תחת סעיף סטטוס מנטלי נכתב, בין היתר, שהתובעת בהכרה מלאה, ניכר בה מתח פנימי, מתמצאת בזמן ובמקום ובזהות, אין מחשבות שווא, כאשר החלטות צוות ברה"נ היו הפנייה לפסיכותרפיה אצל מטפל עצמאי והמשך טיפול תרופתי. בסעיף האבחנות נכתב – PTSD. בתעודה הרפואית מיום 13/5/13, הממוענת לרופא/ת המשפחה, על-ידי הפסיכיאטר, ד"ר בוניאק שרגא, נכתב תחת סטטוס מנטלי, בין היתר, כי התובעת ערנית ומסודרת, דרוכה, על סף בכי, משדרת מצוקה וחוסר אונים, לא אובדנית, רגשי אשם, ללא סימנים של פעילות פסיכוטית, נזכרת בתאונה, נערכה שיחת תמיכה ועידוד. האבחנה נותרה PTSD, כאשר תחת סעיף תרופות נכתב לוסטראל וואבן.

די באמור לעיל, כדי להוות ראשית ראיה גם למינוי מומחה בתחום הנפשי.

7. החלטות על המינויים תינתנה ותשלחנה בהמשך.