ת"א 21315-11-12 גנאים ואח' נ' גנאים ואח'

רקע

1. ביום 25.11.10 התרחשה תאונת דרכים שעה שהנתבע מס' 2 (להלן: הנהג) נהג בטרקטורון (להלן: הרכב) שהתנגש עם רכב אחר. הרכב היה באותם זמנים בבעלותו של הנתבע מס' 1, שהינו גם אחיו של הנהג (להלן: אחמד), ובזמן התאונה התובע היה נוסע ברכב.

    

2. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת מס' 3 (להלן :קרנית), משום שהסתבר כי ביום התאונה השימוש ברכב לא בוטח בביטוח חובה מתאים.

    

3. קרנית הגישה הודעה לצדדים שלישיים, כנגד הנהג ואחמד, שבגדרה עתרה לחייבם לשפותה למקרה והתביעה נגדה תתקבל.

    

4. בפועל אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקרות התאונה גם לא לעניין העדרו של ביטוח חובה מתאים. הצדדים נחלקו לעניין זכאותו של התובע לפיצויים, כאשר מחד הנתבעים בגישה כי על אף שהתובע נסע ברכב בזמן ההתרחשות, הרי משום שהנהג עשה שימוש ברכב ללא רשות מאת בעליו בידיעתו או תוך עצימת עיניים מצדו של התובע, אזי זכאותו של האחרון לתבוע בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק) נשללת. התובע הכחיש טענה זו בהדגישו כי הנהיגה הייתה ברשות, ולחילופין שבזמן שנסע ברכב לא ידע כי לא ניתן היתר לנהג.

    

5. התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו בלבד, ואילו הנתבעים הגישו שלושה תצהירים, של הנהג, אביו בשם עאדל (להלן: עאדל) וגם תצהירו של אחמד. בתמצית אציין, כי שלושתם מסרו שהרכב נרכש ע"י אחמד מספר חודשים לפני התאונה. משנודע לעאדל כי הרכב אינו מבוטח בביטוח חובה, הוא אסר על אחמד ובני ביתו האחרים מלנהוג ברכב זה, אף נטל את מפתחות הרכב לידיו וקשר את הרכב באמצעות שרשרת לגזע עץ הנמצא בחצר ביתם. גם אחמד אשר בתצהירו עובדות אלו והוסיף כי לא התיר לנהג וגם לא לתובע לנהוג ברכב. אחמד ועאדל הצהירו, כי אודות גניבת הרכב ע"י הנהג והתובע נודע להם בדיעבד. עוד הסתבר, כך נטען, כי שני אלה, התובע והנהג, פיתו ושדלו את בנו של עאדל (שהינו גם אחיהם של הנהג ואחמד) שהיה קטין בן 8 באותם הימים, לגנוב את צרור המפתחות של עאדל תמורת 10 שקלים וסיבוב ברכב, הצעה שהתקבלה וכך מפתח הרכב הגיע לידי התובע והנהג.

    

6. גם הנהג בתצהירו חזר על אותה הגרסה והדגיש, כי התובע ידע שלא ניתן כל אישור לנהיגה ברכב זה, גם היה מעורה ומעורב במאמצים לנטילת המפתחות והרכב ובנהיגה ללא רשות וללא ידיעתם של אחמד ועאדל.