ת"א 21303-01-17 קורן ואח' נ' אפיקים רכב חשמלי

בפניי בקשה לחיוב התובעים (המשיבים) בהפקדת ערובה, להבטחת הוצאות משפט של המבקשת.

המשיבים הגישו תביעה כספית על סך של 220,000 ₪. לטענתם, התובעת, חברה קנדית השייכת בין היתר למשיב 1, נקשרה עם המבקשת בהסכם לקידום מוצריה של המבקשת בארה"ב.

התובעים טוענים כי ביצעו פעולות לשביעות רצונה של המבקשת, ואולם המבקשת מסרבת לשלם סכומים המגיעים להם בגין עבודתם.

לטענת המבקשת, מאחר והמשיב 1 מתגורר בחו"ל והמשיבה 2 הינה חברה קנדית, במידה והתביעה תידחה, יקשה על המבקשת לגבות הוצאות שייפסקו לטובתה.

המשיבים טוענים, כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד ואין מקום להגבילה. עוד נטען, כי סיכויי התביעה טובים והמבקשת מודה לטענתם, כי היא מחזיקה בסך של כ-53,000 ₪ שהיו צריכים להשתלם למשיבים.

בתשובתה טוענת המבקשת, כי לתגובתו לא סיפק המשיב 1 מען עדכני, הוא מתגורר בקנדה דרך קבע והמשיבה 2 הינה חברת חוץ, שאין ברשותה נכסים בארץ.

המשיבה 2 לא סיפקה מען עדכני. כמו כן, לא צורף תצהיר להוכחת קיומם של נכסים מהם ניתן להיפרע.

עסקינן בבקשה מעורבת, הן ביחס ליחיד שלגביו רלוונטית תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וביחס לחברה אליה רלוונטי סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999.

ביחס למשיב 1 – אין חולק כי עסקינן בתושב חוץ, שאין לו נכסים בארץ.

ככלל, אין להתנות זכותו של תובע לברר עניינו בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות, אלא בנסיבות חריגות, וזאת בשל הפגיעה בזכות הגישה לערכאות הכרוכה בכך המחייבת את בית המשפט לנקוט זהירות וריסון בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו בהקשר זה.

אחד החריגים לכלל האמור שהוכרו בפסיקה הוא מקרה שבו התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל באופן שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, ככל שייפסקו לטובתו.