ת"א 21289-02-14 ר' נ' מרכז רפואי תל אביב ע"ש א.סוראסקי ואח'

(בבקשת הנתבעים לסילוק על הסף)

1. עניינה של תביעה זו טיפול רפואי, רשלני לטענתו של התובע, אותו קיבל בשנת 2007 מידי רופאי הנתבע 1.

2. כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") המחייבת בעל דין המבקש להוכיח טענה שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה, צרף התובע לכתב התביעה חוות דעת רפואית של ד"ר שאול עטר, מומחה בקרדיולוגיה וברפואה פנימית מהמרכז הרפואי לגליל המערבי שבנהריה.

מרכז רפואי זה הוא בית חולים ממשלתי, והמומחה – ד"ר עטר – מועסק על ידי המדינה.

3. חרף האמור, הנתבעים עותרים לסילוק התביעה על הסף מחמת אי צרוף חוות דעת רפואית. לטענתם, על פי הוראת סעיף 42.434(א) לתקשי"ר, לרופא בשירות המדינה אסור לתת חוות דעת רפואית העשויה לשמש ראיה נגד המדינה או אחד ממוסדותיה בהליך שהמדינה או מוסדותיה הם צד לו. האיסור חל גם אם המומחה – העובד בשרות המדינה – נותן את חוות דעתו במסגרת עבודתו הפרטית שאושרה לו. בעקבות בג"צ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סג(1) 652 (2008), נקבעה רשימת תחומי התמחות שאיסור זה אינו חל עליהם. אך במקרה דנן, תחום התמחותו של ד"ר עטר אינו כלול באותה רשימה ולפיכך האיסור שבתקשי"ר - בעינו עומד. כמו כן, קיימת על פי התקשי"ר ועדת חריגים אשר יכול שתאשר – מראש – מתן חוות דעת כאמור, אך גם הליך מעין זה לא נעשה במקרה דנן.

מאחר שחוות הדעת מהווה מסננת ראשונית למניעת הגשת תביעות סרק, ובתביעת רשלנות רפואית הדברים יפים ביתר שאת שכן על חוות הדעת לנסות לבסס אחריות וקשר סיבתי המקימים את עילת התביעה, אי הגשתה של חוות דעת רפואית מעוררת ספק באשר לקיומה של עילת תביעה. כאשר כל-כולה של התביעה הוא עניין שברפואה, ובאין חוות דעת, דינה להיות מסולקת על הסף בשל העדר עילה.

4. מנגד, התובע טוען כי הנתבע 1 הוא בית חולים "עירוני-ממשלתי", ומדגיש את הפן ה"עירוני" של הנתבע 1, באשר הבעלות עליו היא בראש ובראשונה של עיריית תל אביב, הנתבעת 2. זו אינה גוף ממשלתי ואינה מהווה אחד ממוסדות המדינה. יתרה מזאת, הפרקטיקה המקובלת היא שרופאי הנתבע 1 נותנים מידי פעם חוות דעת בעניין מקרי רשלנות נטענים שאירעו במרכז הרפואי לגליל המערבי, ומכאן שגם הנתבע 1 רואה עצמו כגוף עירוני שאין לרופאיו מניעה ליתן חוות דעת העשויה לשמש ראיה נגד המדינה. לאור האמור, אין לנהוג "איפה ואיפה" ואין למנוע מהתובע את זכות הגישה לערכאות. יש לאפשר לו לממש את זכותו החוקתית להגיש חוות דעת רפואית על ידי מומחה מטעמו, ובהתאמה לדחות את בקשת הנתבעים.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, בבקשת הנתבעים, בתשובת התובע ובתשובת הנתבעים עליה, דין הבקשה להידחות.

5. תקנה 127 לתקסד"א שהוראתה "חוות דעת רפואית" קובעת:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". [הדגשה איננה במקור]