ת"א 21232-09-14יאאבמן בעמ נ' פונה

תביעה לסכום קצוב ע"ס 3,373 ₪ בגין הספקת דברי מאפה. משנת 2012.

הנתבע טען בתצהיר ההתנגדות כי החוב נפרע לידי סוכן התובעת מר משה משה , ( להלן: "הסוכן")באמצעות המחאות ע"ס 5,418 ₪ שסגרו את יתרת החוב הנ"ל וכן יתרה נוספת בסך של 2,044 ₪. ההמחאות בהן מדובר הן המחאות שגבה הנתבע מלקוחותיו במסגרת המכירות השוטפות. במעמד מסירת ההמחאות הנ"ל מסר הסוכן לנתבע קבלה בגין מלוא הסכום בחתימת ידו ובגוף הקבלה טרח אף לציין מפורש "גמר חשבון" . עותק הקבלה מס' 76623 צורף לתצהיר ההתנגדות. (להלן :" הקבלה הזמנית").

התביעה התבררה בסדר דין רגיל.

מטעם התובעת העידה הגב' נעמה ארז . העדה מסרה בעדותה כי הקבלה שצורפה לתצהיר ההתנגדות , מס' 76623 היא קבלה זמנית. ברגע שהנציג דיווח כי קיבל שיקים הוא ננזף והתבקש להחזירם ללקוח שכן זה היה בחודש מרץ 2014 לאחר שהתיק הועבר כבר לעורך הדין לצורך גבייה . אותו נציג החברה עזב -

"העזבנו אותו מהחברה אחרי חודש ללא קשר לנושא... הוא קיבל הנחיה מפורשת ממני להחזיר את השיקים ללקוח. אין לי מידע אם הוא החזיר את השיקים ללקוח. מעולם לא נפרעו בחברתנו. אם בוצע עליהם פירעון אשמח לראות אותם בדפי החשבון ואם כן נישא בכל ההוצאות בנושא".

בחקירתה הנגדית טענה כי לא הייתה חובה לרשום את הקבלה הזמנית, ולא הכחישה כי התובעת יכולה לזמן את הסוכן למתן עדות.

העדה הסבירה כי המעמד של קבלה זמנית הוא אסמכתא עד שהשיקים מגיעים למשרדי החברה.

הנתבע נחקר על תצהירו וטען כי השיקים נשוא הקבלה הזמנית הם 5-6 שיקים , אך אין לו אסמכתא כי השיקים נפרעו. הנתבע הוסיף כי הסוכן מעולם לא החזיר לו את השיקים.