ת"א 21137-08-10 גלרשטיין ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

מונחת לפניי בקשת הנתבעת להורות על בדיקה חוזרת של התובעת בידי המומחה הרפואי שנתמנה בתחום האורתופדיה, ד"ר אדר.

על פי הבקשה, חוות דעתו של ד"ר אדר ניתנה ביום 3.9.11 ולפיה נכותה של התובעת הועמדה על 16.75%. זאת בעוד שוועדה רפואית של המל"ל קבעה ביום 25.2.14 כי לתובעת לא נותרה כל נכות בתחום האורתופדיה ונכותה בעמוד השדרה המותני אינה קשורה לתאונה מושא ההליך.

לשיטת הנתבעת, קביעת הוועדה מעידה על שיפור במצבה של התובעת, והפער המשמעותי בשיעורי הנכות כמו גם חלוף הזמן ממועד בדיקת התובעת בידי ד"ר אדר- כל אלה, מקימים סיבה מספקת לבדיקה חוזרת של התובעת בידי ד"ר אדר.

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי לא הוצגה כל ראיה המצביעה על שינוי משמעותי במצבה באופן המצדיק בדיקה חוזרת. לטענת התובעת, היעתרות לבקשה פוגעת בעקרון סופיות הדיון ואין לאפשר מצב שבו קביעה רפואית שונה תקים סיבה לבדיקה חוזרת של קביעה מחייבת על פי דין. עוד נטען כי חוות דעתו של ד"ר אדר יסודית ומקיפה ועל כן ממצאיה עומדים שרירים ותקפים.

שני הצדדים הפנו לפסיקה המצדדת בעמדתם ואף טענו לעניין זה במעמד הדיון לפניי.

סקירת הפסיקה מלמדת כי לצורך הוראה על בדיקה חוזרת יש להמציא ראיה המצביעה על שינוי משמעותי במצב הנפגע, וכי העובדה שחלף זמן רב מאז מתן חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט עשויה להימנות במניין השיקולים לעניין זה (ראו גם בספרו של השופט א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב- 2012) בעמ' 720 והפסיקה המצוטטת שם).

בנסיבות העניין שלפניי, טוענת הנתבעת כי העובדה שהמל"ל קבע לתובעת 0% בתחום האורתופדי מלמדת שחל שיפור משמעותי במצבה באופן המצדיק בחינה רפואית חוזרת בידי ד"ר אדר. ודוק, למקרא תיק הוועדה הרפואית נראה כי לכאורה לא עמד לפני הועדה תיעוד רפואי שונה מזה שעמד לפני ד"ר אדר. מכך משתמע כי השיפור המשמעותי הנטען, נשען ככל הנראה על ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה לתובעת ולא על מסמך רפואי חדש. ואולם, בשים לב לכך שד"ר אדר קבע בסופו של יום כי מגבלת התנועה בצווארה של התובעת מוגדרת כקלה וברובה סובייקטיבית וכי מגבלת התנועה בעמוד השדרה המותני הוגדרה על ידיו כקלה מאוד - אינני סבורה כי הפער בין קביעותיו של ד"ר אדר לבין קביעות הוועדה עולה כדי פער משמעותי המצדיק בפני עצמו היעתרות לבקשה. על פניו, מדובר בפער בין גורמים רפואיים שעשוי להיחשב כסביר, במיוחד כשמדובר בנזק במנגנון פגיעה ייחודי של צליפת שוט, והוא בר יישוב על נקלה באמצעות חקירתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט על חוות דעתו. באשר לחלוף הזמן מבדיקתו של המומחה שנתמנה, כצידוק לבחינה חוזרת, עליי לומר כי טענה כזו מביאה לחוסר וודאות המקשה שלא לצורך על הערכאות המבררות ויש בה להאריך את הדיון באופן שהצדדים ובתי המשפט לא יוכלו לו. על כן, לא השתכנעתי כי בנסיבות העניין ישנו צידוק לבדיקה חוזרת של התובעת ואני דוחה את הבקשה לעשות כן.

המזכירות תודיע החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.