לפניי בקשה לאישור סעד זמני של תשלום תכוף בסכום של 1,000,000 ₪, על חשבון כספי הפיצויים להם זכאים התובעים, מהנתבעת, בגין אחריותה הנטענת לנזקיו של פלוני.

השאלה הנדונה בהחלטה זו היא, האם מוסמך בית המשפט במסגרת תביעה בגין רשלנות רפואית, בטרם הוכרעה שאלת החבות, ליתן לתובעים סעד כספי זמני, על חשבון הסכומים שיפסקו לטובתם בפסק הדין. אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, יש לקצוב את סכום התשלום הראוי, בנסיבות העניין.

רקע

1. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לתשלום פיצויים בעילה של רשלנות רפואית. התובעים טוענים כי בית החולים של הנתבעת, בו טופל פלוני בהיותו בן חצי שנה, לא אבחן כי הוא סובל מהתפשלות מעיים. כתוצאה מכך ומשרשרת של מחדלים רפואיים נוספים במהלך הטיפול, נותר פלוני במצב וגטטיבי בלתי הפיך, כשגופו ומוחו משותקים.
2. פלוני, יליד 4.7.14, היום בן שנתיים וכשבעה חודשים. מאז שוחרר מבית החולים בחודש מרץ 2015, מטופל בביתו על ידי הוריו - התובעים 2 ו- 3.
3. הבקשה מוגשת על רקע מצוקה כלכלית קשה אליה נקלעו התובעים, כטענתם, כתוצאה מהנזק שנגרם לפלוני בנם וחששם, כי המתנה עד לתום ההליכים המשפטיים תביאם אל סף חרפת רעב.
4. לכתב התביעה, צרפו התובעים את חוות דעתו של פרופ' זמיר, בתחום כירורגיית ילדים וחוות דעתו של פרופ' ברזנר, בתחום רפואה שיקומית. בתאריך 15.9.16 הגישו שתי חוות דעת נוספות, בתחום הפסיכיאטרי, ביחס לתובעים 2 ו-3 לפיה שניהם סובלים משחיקה פיסית ונפשית קשה.
5. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' לנגר, בתחום רפואת השיקום וכן ביום 18.1.17 הוגשה חוות דעתו של ד"ר פרחאת כמאל בתחום הפסיכיאטרי. הנתבעת לא הגישה חוות דעת לעניין האחריות.

תמצית טענות התובעים

6. התובעים טוענים כי עקב נזקו הקשה של פלוני, המשפחה נגררה למצוקה כלכלית חריפה הפוגעת ביכולתם לספק לבנם את כל הצרכים הנגזרים ממצבו הרפואי ומקשה עליהם להתקיים בכבוד.
7. לפיכך, באין מחלוקת בדבר אחריות הנתבעת לנזקו של פלוני, הם זכאים לקבל תשלום מקדמי בסכום של 1,000,000 ₪, על חשבון הפיצויים המגיעים להם מהנתבעת, לצורך מחייה בסיסית של המשפחה ומימון אמצעים וטיפולים חיוניים פלוני, ביניהם - רכישת רכב מותאם לכיסא גלגלים, טיפולים פארה רפואיים, רכישת אוכל מיוחד ותרופות, התקנת מעלית לדירת התובעים ומימון עזרה בשכר לטיפול בפלוני.
8. התובעים סבורים כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים, שכן בהעדר מחלוקת לגבי האחריות, התובענה נסבה בעיקרה על גובה הפיצוי הראוי.
9. כמו כן, בבחינת מאזן הנוחות, טוענים התובעים כי הוא נוטה בבירור לטובתם, כיוון שקיימת סבירות גבוהה שהם יזכו בפיצוי הגבוה משמעותית מהסכום המבוקש במסגרת בקשה זו. לשיטתם, הנזק שייגרם להם, אם לא ינתן הסעד הזמני המבוקש, הוא ממשי ומיידי, העולה במידה ניכרת על הנזק העלול להיגרם לנתבעת אם תקדים חלק מהתשלום הנדרש. יתרה מכך, לאור התנהלותה האיטית של הנתבעת עד כה בהליך, המתנה לפסק הדין באין תשלום מקדמי כמבוקש, תעמיד אותם על סף חרפת רעב ותגרע מפלוני את צרכיו.
10. התובעים מתחייבים להפקיד את התשלום התכוף בחשבון נאמנות ע"ש פלוני1, באופן שהכספים ישמשו אך ורק לשם מימון צרכי הקטין וצרכי הקיום הבסיסיים של התובעים ומתחייבים לפצות את הנתבעת על כל נזק שייגרם לה עקב מתן הצו אם לא יזכו בתביעתם. התובעים מבקשים לפטור אותם מהמצאת ערבויות.

תמצית טענות הנתבעת

11. לעמדת הנתבעת, דין הבקשה להידחות על הסף, הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים. מבחינה דיונית, הבקשה אינה נתמכת בחוות דעת רפואית לעניין צרכיו של פלוני, לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") וחוות הדעת של ד"ר ברזנר בתחום השיקום, שצורפה לכתב התביעה, אינה תומכת בטענות התובעים בבקשה.
12. לדוגמה, לעניין רכישת רכב מותאם לכיסא גלגלים, טוענת הנתבעת כי ד"ר ברזנר קבע כי הזכאות לרכב מותאם היא ממשקל של 20 ק"ג, בעוד אביו של פלוני - התובע 2, הצהיר כי בנו שוקל 15 ק"ג בלבד (ר' סעיף 3 לחוות דעתו של ד"ר ברזנר). מכל מקום, פלוני יהיה זכאי לקבל קצבה בעניין זה מהביטוח הלאומי כשיגיע לגיל 3, עוד חודשים ספורים. לעניין הטיפולים הפארה רפואיים, טוענת הנתבעת כי אלו מכוסים במסגרת סל הבריאות ואין בחוות הדעת של ד"ר ברזנר קביעה לפיה פלוני זקוק לטיפול שאינו מכוסה בסל הבריאות או כי הקופה סירבה לספק טיפול כלשהו, אשר הומלץ לפלוני. לעניין אוכל מיוחד ותרופות, טוענת הנתבעת שאין תמיכה למבוקש בחוות דעתו של ד"ר ברזנר.

13.      לגופו של עניין, הנתבעת טוענת כי כל אין כל הסדר חקיקתי בפקודת הנזיקין, המקנה לתובעים זכות לקבל תשלום מקדמי עובר למתן פסק הדין. כמו כן, הנתבעת סבורה שאם ייפסקו תשלומים עיתיים כמבוקש ותידחה לבסוף התביעה, לא ניתן יהיה לגבות את הסכום שיינתן בחזרה, נוכח העדר יכולתם הכלכלית כפי שתיאר התובע 2 בסעיפים 35-38 לתצהירו.