ת"א 20975-03-14 סבג נ' אפרצב - ראש המועצה המקומית קצר ואח'

בפני בקשת התובע לפסול כראיה את תצהירה של גב' יעל אשל, מבקרת הפנים של הנתבעת 2 על מצורפיו, למחוק סעיפים מתצהירו של נתבע 1 ולפסול כראיה את דו"ח הביקורת של מבקרת הפנים שצורף אליו. בקשה נוספת המונחת בפני היא בקשת הנתבעת 2 לזמן לעדות את מי שערך ביקורת במועצה הדתית קצרין עבור המשרד לשירותי דת.

לאחר עיון בעמדות הצדדים אני רואה לקבל את הבקשה באופן חלקי, כדלקמן.

אשר לתצהיר ולדו"ח הביקורת של מבקרת הפנים של הנתבעת 2; בין אם חל על הביקורת שנערכה ע"י המבקרת חוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב – 1992 (נוכח זהות הגוף המבוקר), ובין אם חל עליה סעיף 170ג1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (נוכח זהות הגורם המבקר), הרי שהמסקנה בענייננו הינה אחת – הדו"ח והמסמכים הכרוכים בעריכתו ע"י המבקרת אינם קבילים כראיה בהליך זה. זאת, נוכח הוראות אי-הקבילות הקבועות בסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית ובסעיף 170ג1 לפקודת העיריות. על התכלית והתוצאה של הוראת אי-קבילות סטטוטורית בנוסח דומה לזה שנדון בענייננו ביחס לדו"ח ביקורת (באותו מקרה – הוראת בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה), עמד בית המשפט העליון בע"א 2906/01 עירית חיפה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם במאגרים) (2006)), מפי כב' השופטת חיות, כדלקמן:

"מטרתו של סעיף זה, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 5), תשכ"ט-1969 (ה"ח תשכ"ט, 401, 403), הינה "לאפשר למבקר המדינה לאסוף מידע באופן חפשי ולנותן המידע - למסרו באופן חפשי ללא חשש שהדבר ישמש ראיה משפטית" (ראו והשוו רע"א 9728/04 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פ"ד נט(3) 760, 766-765). נוכח מטרה זו ונוכח לשונו הרחבה של סעיף 30(א) השולל את קבילותו כראיה של כל מסמך "שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו", נראה כי אין מקום להבחנה שהבחין בית משפט קמא בהקשר זה בין האמור בדו"ח לעניין גורמי השיטפונות ובין האמור בו לעניין הפעולות שננקטו באזור לאחר השיטפונות.

אלה וגם אלה מבוססים על נתונים שנאספו על ידי המבקרת במסגרת מילוי תפקידה לצורך הכנת הדו"ח ועל כן, יש לראות בדו"ח מקשה אחת שכולו, על כרעיו ועל קרביו, אינו קביל כראיה".

נוכח הוראתו הברורה של המחוקק, כמו-גם האופן בו התפרשו הוראות מעין אלה על-ידי בית המשפט העליון כאמור לעיל, אינני רואה בסיס משפטי לטענת הנתבעת 2 בדבר קיומו של "חריג" לאי-הקבילות בענייננו. אעיר כי הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת 2 בהקשר זה נוגעת למקרה שונה, בו הכיר בית המשפט המחוזי במקרה מסוים בקבילות דו"ח מבקר המדינה במסגרת תביעה נזיקית שעילתה בין היתר מחדל ביישום המלצות בדו"חות ביקורת קודמים, עניין שונה לחלוטין מענייננו. גם ההפניה לפסיקה שעסקה בשאלת גילוי של דו"חות ביקורת פנימיים איננה במקומה, שכן גילוי לחוד וקבילות לחוד. עניינו בשאלה האחרונה ובה בלבד.

אשר על כן, דו"ח הביקורת שהוכן על-ידי מבקרת הפנים כמו-גם יתר המסמכים אשר הוכנו ע"י המבקרת בקשר לדו"ח, אינם קבילים כראיות ואינני מתירה את הגשתם. אין גם מקום להגשת הדו"ח כראיה לעצם עריכתו, כמבוקש ע"י הנתבעת 2, שכן התובע איננו חולק על עצם עריכת הדו"ח (סעיף 6(א) לתגובתו לתגובת הנתבעת 2) ואין מדובר בפלוגתא הטעונה הוכחה.

אשר לתצהיר גב' אשל - נוכח המפורט לעיל ברי כי עדות ביחס לתוכן דו"ח הביקורת איננה קבילה. ההבחנה שמבקשת הנתבעת 2 לעשות בין שימוש ישיר ועקיף איננה תקפה לענייננו, שכן עדות מבקרת המתייחסת לתוכן הדו"ח שהוכן על-ידה הוא בגדר שימוש ישיר בו. אין בכך כמובן כדי למנוע הוכחת הדברים בבהמ"ש לגופם בראיות ישירות ועצמאיות. מאחר שעצם העדות על עריכת ביקורת פנים איננה פסולה, איננה רואה לפסול כליל את התצהיר כולו, אך זאת בכפוף לאמור לעיל. אינני רואה גם בסיס "למחוק" בשלב הנוכחי קטעים מתצהיר הנתבע 1, וזאת כאמור בכפוף לאמור לעיל לעניין אי-קבילות.

אשר לביקורת שנערכה מטעם המשרד לענייני דתות והבקשה לזימון העד אשר ערך את הביקורת עבורו; בשלב הנוכחי לא ברור מהנתונים שבפני מהי המסגרת בה נערכה הביקורת הנ"ל ומהו הבסיס הנורמטיבי החל לגביה, לרבות השאלה האם ענייננו בביקורת שנערכה על-ידי מבקר פנים של המשרד ואשר כפופה להוראות חוק הביקורת הפנימית. טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם להמשך ההליך, ככל שיראו בכך צורך, וזאת לאחר שיישמעו הראיות ואפשר שיהיה בהן כדי להבהיר נקודה זו. אשר על כן איננו רואה בשלב הנוכחי להורות על פסילת המסמכים הנוגעים לביקורת מטעם המשרד לעניינני דתות. כן אני רואה לזמן לעדות את העד שהתבקש מטעם הנתבעת 2, רו"ח יוסף גרדי, אשר ערך את הביקורת האמורה. כאמור לעיל, טענות הצדדים בהקשר זה שמורות להם להמשך ההליך.