ת"א 2096-04-11 המוסד לביטוח לאומי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ואח'

מבוא

1. בפני תביעת שיבוב שהוגשה על יסוד הסכם בין הצדדים (להלן- "הסכם השיבוב"), על פיו התחייבו הנתבעות לפצות את התובע באותם מקרים שבהם הן אחראיות לפצות נפגעים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן – "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים").

2. התביעה הוגשה בתחילה בשתי עילות חלופיות: האחת, מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- "חוק הביטוח הלאומי"), והשנייה, מכוח הסכם השיבוב. לאחר הכרעת בית המשפט העליון באשר לתחולת הסכם השיבוב על תאונות שאירעו לפני שבוטל על ידי התובע ושהתביעה בגינן הוגשה לאחר ביטולו (ע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נ' חנין ארטור) צמצם התובע את תביעתו לתביעה על פי הסכם השיבוב בלבד.

3. כיון שהנתבעות שילמו חלק מכריע מהדרישה שנשלחה על ידי התובע, נותרה שאלה אחת במחלוקת בין הצדדים, באשר לחלק מקצבאות הניידות והשירותים המשולמות לנפגע. הנתבעות אינן חולקות על חבותן בשיבוב קצבאות ניידות שירותים מיוחדים, והן אכן שילמו לתובע חלק מסכום הדרישה בגין הקצבאות האמורות. יחד עם זאת חולקות הנתבעות על זכות השיבוב של התובע לגבי חלק מהקצבאות האמורות שמקורו בשינוי שחל בהן לאחר שהסתיימה תביעת הנפגע בהסכם פשרה.

4. ביום 29.1.13 הגיש התובע תחשיב של הסכומים המגיעים לו שלפיה-

   • סכום הדרישה מיום 27.10.09 עמד על 1,517,305 ₪;

   • בתוך 45 ימים שילמו הנתבעות סכום של 1,189,288 ₪, כך שהיתרה באותו מועד עמדה על 328,017 ש"ח;

   • הריבית ההסכמית על החוב, נכון ליום 9.7.12, עמדה על סכום של 84,932 ₪;

   • ביום 9.7.12 שילמו הנתבעות סכום של 30,000 ₪;

   • בתוספת ריבית הסכמית על היתרה, עד יום 9.7.12, מסתכם סכום התביעה ל- 397,983 ₪, נכון למועד -14.12.12.