ת"א 20937-11-14 ליבזון נ' ריזל ואח'

1.תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובע נפגע מרכב בהיותו הולך רגל. התביעה מבוססת על נכות צמיתה בשיעור של 29% שנקבעה על ידי המל"ל, בהתאם לסע' 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – החוק).

רכיבי הנכות שנקבעה הם:

10% נכות פסיכיאטרית בגין תסמונת בתר חבלתית.

10% נכות אורתופדית בגין הגבלת תנועות בעמוד שידרה גבי.

5% נכות נוירולוגית.

הגדלה ברבע לפי תק' 15.

2.בהתאם לסע' 6ב לחוק מבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, בדרך של מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי ובתחום האורתופדי.

בתחום הפסיכיאטרי טוענת המבקשת כי החלטת וועדת המל"ל אינה מנומקת וכי היא מסתמכת על חוות דעת פרטית שהגיש התובע למל"ל. עוד נטען כי התובע הסתיר מבית המשט את העובדה שהגיש ערעור על קביעת וועדת המל"ל, אך משך את ערעורו לאחר שוועדת הערר ממליצה בפרוטוקול הוועדה לבטל את הנכות שנקבעה בתחום הפסיכיאטרי.

בתחום האורתופדי טוענת המבקשת כי מידע באשר לעברו הרפואי של התובע לא הובא לידיעת הוועדה ועל כן ממצאיה אינם משקפים את מצב התובע לאשורו. גם בעניין זה מציינת המבקשת כי התובע הגיש חוות דעת מטעמו לוועדה וכי וועדת הערר המליצה להפחית 50% משיעור הנכות האורתופדית בשל מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה. כאמור, התובע משך את הערעור.

הנתבעת מפנה להלכה שנקבעה ברע"א 3233/94 קרנית נ' טלבינסקי, ולפיה מקום בו ממצאי הוועדה אינם משקפים את המצב הרפואי לאשורו יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור.

3.המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה, ומפנה להלכה הקובעת כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור רק במקרים מיוחדים וחריגים, כשהדבר דרוש לשם עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. (רע"א 863/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה).

ממצאי הוועדה בתחום הפסיכיאטרי נקבעו על סמך חוות דעת של פסיכיאטרית מומחית מטעם המל"ל, אשר בדקה את התובע, ולא על בסיס חוות הדעת הפרטית שמסר התובע למל"ל. התובע משך את הערעור שהגיש על ממצאי הוועדה, על פי זכות שבדין, ועל כן אין לסמוך על פרוטוקול וועדה זו.