לבר נ' עיריית אשקלון

1.האם קבלן שהעניק לעירייה שירותים במסגרת מיזם מוסיקה לצעירים, זכאי לתמורה החוזית בהתאם להצעת המחיר מטעמו, למרות העדרו של הסכם העומד בדרישת סעיף 203 לפקודת העיריות? כמו כן עומדות לבירור שאלות בדבר היקף השירות שניתן והאם על העירייה לשאת במלוא התשלום, למרות שמימון המיזם התבסס במחציתו על תרומה.

רקע וטענות הצדדים

2.התובע שהוא בעל רקע וידע עמוקים בתחום המוסיקה (בעל תואר שלישי במוסיקה ומי שניהל בזמנים הרלוונטיים את הקונסרבטוריון העירוני באשקלון) ועוסק במתן שירותים שונים בתחומים אלו, העביר באפריל 2013 לנתבעת הצעת מחיר לקורס "יוצרי מוסיקה צעירים". מדובר במיזם לטיפוח מצוינות במוסיקה, ביצירה והפקה מוסיקלית. הצעת המחיר עמדה על סך של 188,400 ₪, לא כולל מע"מ, והתייחסה ל- 32 מפגשים עם קבוצה של 25 תלמידים שיעברו תהליך בסופו יופק לכל תלמיד שיר מקורי שיוקלט באולפן.

בחלוף כשנה, במרץ 2014, העביר התובע מסמך דומה, אך מפורט יותר, המהווה סיכום הנקודות העיקריות למיזם. מסמך זה מופנה לקרן אשקלון (עמותה הפועלת בשיתוף פעולה עם העירייה, להלן: הקרן) ומכותב גם לעירייה ולהנהלת קרלסברג (התורם שגויס על ידי הקרן עבור המיזם).

3.לטענת התובע המיזם הוא פרי יוזמתה של העירייה, דרך האגף לתרבות ונוער, אשר פנתה, בסיוע קרן אשקלון, לקבלת הצעות מחיר לביצוע המיזם. על בסיס המסמכים הנ"ל, תכתובות ופגישות שונות, מתאר התובע כי הצעתו נבחרה בפועל והצדדים יצאו לדרך במיזם שהמימון שלו היה כפול: 100,000 ₪ מתקציב העירייה, סכום זהה מהתורם שגויס על ידי הקרן, והשתתפות צנועה מהתלמידים.

התובע טוען כי פעל בשיתוף פעולה עם העירייה ועל סמך מצגיה והחל להפעיל את המיזם, מיולי 2014 אולם עד לינואר 2015 לא קיבל כל תשלום. לטענתו התבקש להגיש לעירייה חשבונית ראשונה בסך 40,000 ₪, אולם למרות שחשבונית זו אושרה לתשלום, לא שולם גם סכום זה. אין חולק כי הקרן העבירה לתובע סך של 40,000 ₪ על חשבון שכרו.

התובע טוען כי השלים את העבודה בהתאם להסכם והזמנת העבודה והגיע להישגים נאים עם התלמידים, בפעילות שנמשכה בהיקפה מעבר להצעת המחיר המקורית, עד למאי 2015 לערך. תביעתו מבוססת על הסכום בהצעת המחיר, בהפחתת התשלום שהועבר דרך הקרן, והועמדה על סך של 180,428 ₪.

4.העירייה הכחישה כי פנתה באמצעות גורמיה המוסמכים לתובע וטענה כי אין בסיס לחיובה על בסיס הצעת מחיר של התובע שנשלחה לקרן. בהעדר כל התקשרות חוזית עם העירייה, ובמיוחד העדר חוזה העומד בתנאי סעיף 203 לפקודת העיריות, מכחישה את חבותה לשלם לתובע.

מעבר לכך מפנה העירייה למסמכים עליהם נשען התובע וסבורה כי לאורם ניתן היה לדרוש רק את מחצית סכום התביעה לאור אופן המימון המוצע של המיזם. על בסיס טענה זו שלחה העירייה הודעה לצד שלישי כנגד הקרן, הודעה שנזנחה בשלב הסיכומים.

הנתבעת הכחישה שיזמה את המיזם, הכחישה פניה לתובע ואף הכחישה כי סופק השירות לו התחייב התובע.