ת"א 20823-09-09 אבו ראס ואח' נ' דנוע בנין ומתכות בע"מ ואח'

לפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט.

המבקש עותר להתיר לו לעיין בתיק בית המשפט, זאת במסגרת בדיקת האפשרות להגיש תביעת שיבוב בגין תאונת העבודה שאירעה למשיב 4.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבים.

המשיבים 2-3 הודיעו כי מתנגדים הם לבקשה. לטענתם, מבקש המוסד לביטוח לאומי ליהנות מפרי עמלו של הנפגע, התובע, בתיק זה. התיק הסתיים בפשרה שהיא מטיבה, כך לטענת המשיבים, חסויה ותחומה להתדיינות המשפטית המסוימת ואין מקום להתיר לאחר לעיין במסמכים הנוגעים לפשרה ובכלל זה בתחשיבי הנזק אשר הוגשו בתיק זה.

לפיכך, הודיעו המשיבים כי מסכימים הם כי יתאפשר למבקש לעיין בכתבי הטענות, בחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים ובזו אשר ניתנה על ידי המומחה מטעם בית המשפט ובאלו בלבד.

המבקש השיב לתגובה האמורה בטענה כי זכות העיון קבועה בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) והפנה להלכה שנקבעה בפסיקה ביחס לפרשנות תקנה זו. לשיטתו, נקודת המוצא היא מתן הזכות לעיין ועל המתנגד לשכנע שאין להתיר זאת. המבקש טען כי התובע חתום על ויתור על סודיות כלפיו וכי הוא בא בנעליו של הנפגע, כך על פי הפסיקה, ועל כן, זכותו לעיין בתיק כולו ולא רק במסמכים שלהם ניתנה הסכמת המשיבים 2-3.

המבקש טען כי עליו לעיין במסמכי הפשרה על מנת לדעת האם הפיצוי שולם מעבר לתקבולים או שכולל אותו. כך גם ישנה חשיבות לדעת את טענותיו של כל צד, על מנת לאפשר למבקש לטעון להשתק מהעלאת טענות סותרות. המבקש היפנה לכך שרק המשיבים 2-3 התנגדו ואילו היתר לא הגיבו כלל, משמע נותנים הם את הסכמתם לעיון המבוקש ובכך מוותרים על חסיון או כל טענה אחרת לפגיעה בהם כפי שניסו המשיבים 2-3 לטעון ביחס לנפגע, למשל.

תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג – 2003, עוסקת, בין היתר, בזכות העיון של מי שאינו בעל דין בתיק בית המשפט. וזו לשון התקנה:

"(א)כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

(ב)בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט.