פלאש 90 בע"מ ואח' נ' שריף

בפניי תביעת התובעות, לפיצוי בגין פגיעה בזכויות יוצרים.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובעת 1 היא סוכנות הצילום הוותיקה בישראל, וצילומיה מופצים מידי יום למאות גופי תקשורת בארץ ובעולם. התובעת 2 היא צלמת עיתונות ותיקה ומוערכת. התובעות טענו, כי הנתבע הוא בעליו של אתר עיתונות, תקשורת ומדיה הפונה לקהל דובר ערבית, בכתובת www.elborj.net (להלן: "האתר").

ביום 6.9.15 צילמה התובעת 2 את הצילום נשוא התביעה, במסגרתו תיעדה הפגנה של אלפי סטודנטים ועובדי הוראה מול בית ראש הממשלה, והצילום הועלה לאתר התובעת 1, למאגר הצילומים הזמין ללקוחות התובעת 1, המשלמים לה דמי מנוי קבועים.

התובעות טענו, כי הנתבע עשה שימוש בצילום בכך ששילב אותו בכתבה שפורסמה באתר, וזאת מבלי שקיבל לכך רשות, מבלי ששילם על הצילום או השימוש בו, ומבלי שנתן קרדיט לצלמת, היא התובעת 2.

התובעות הוסיפו וטענו כי פנו לנתבע באמצעות בא כוחן אך הוא התעלם מפניותיהן, ולפיכך הגישו התובעות תביעה זו, במסגרתה עתרו לפיצוי התובעת 1 בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪ בגין הפגיעה בזכויות היוצרים שלה; לפיצוי התובעת 2 בגין הפרת זכותה המוסרית בתביעה בסכום זהה; ולפיצוי התובעת 2 בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

בכתב הגנתו, הכחיש הנתבע את כל טענות התביעה, טען כי אינו אחראי לפרסום, כי הוא אינו הבעלים של האתר ומעולם לא היה הבעלים שלו. עוד טען הנתבע, כי לא עשה כל שימוש בצילום, ובטח לא לצרכיו המסחריים, והוסיף וטען כי מדובר בשימוש הוגן ומותר לפי החוק.

הנתבע טען עוד, כי לא קיבל את מכתבי ההתראה שנשלחו לו ולכן לא הגיב להם.

מטעם התובעות הוגש תצהירו של מר יונתן שוחט, מנכ"ל ובעלי התובעת 1, ותצהירה של התובעת 2, הצלמת גב' הדס פרוש; מטעם הנתבע הוגש, באיחור ניכר, ובפתח דיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.7.17, תצהירו שלו.

מר שוחט חזר בתצהירו בעיקרו של דבר על הנטען בתביעה, ופירט אינדיקציות שונות שהובילו את התובעות למסקנה כי הנתבע הוא בעלי האתר שעשה שימוש מפר בצילום של התובעות שהוא נשוא התביעה, לרבות דו"ח חוקר שנערך בהזמנת התובעת 1 וצורף כנספח 3 לתצהירו.

מר שוחט הבהיר את המודל העסקי על פיו פועלת התובעת 1, ולפיו מועלים הצילומים המצולמים ע"י צלמי התובעת 1 למאגר צילומים הפתוח אך ורק ללקוחות התובעת 1, המשלמים דמי מנוי בגובה עשרות אלפי ₪ בשנה על מנת להיות זכאים לגישה לצילומים ולהשתמש בהם לצרכיהם. מר שוחט ציין כי ישנם מקרים בהם נמכרים צילומים גם ללקוחות מזדמנים, ואז משתנה מחיר הצילום בהתאם ללקוח ולנסיבות, ויכול להגיע גם ל – 10,000 ₪ לצילום.

בתצהירה, פירטה התובעת 2 את פרטי ניסיונה, והדגישה כי התמונה נשוא כתב התביעה צולמה על ידה. הדס הבהירה, כי צילום עיתונות בכלל, וצילום כדוגמת הצילום נשוא כתב התביעה בפרט, מצריך השקעה של שעות רבות של צילום בשטח, במסגרתו מצולמים צילומים רבים, במטרה להוציא "פריים" מוצלח שיספר את הסיפור החדשותי בצורה מיטבית.

הדס סיפרה על התחושות הקשות שליוו אותה לאחר שנודע לה שנעשה שימוש בצילום מבלי שנרשם שהיא זו שצילמה אותו ומבלי שניתן לה קרדיט על כך.