ת"א 20683-08-14 מחאמיד ואח' נ' מחאג'נה ואח'

1. לפני כתב תביעה שהוגש בגין פציעתו של התובע בתאונת עבודה.

2. התובע הגיש חוות דעת רפואיות בתחום הנוירולוגיה והאורטופדיה, ולטענתו, הוא לוקה גם בנכות בתחום האורולוגי ובתחום הנפשי, אלא שהיות ואין ידו משגת לממן חוות דעת בתחומים אלו, הוא עותר, במסגרת כתב התביעה, למינוי מומחים מטעם בית המשפט.

3. בקשה זו הועברה לתגובת הנתבעים, אשר הביעו התנגדותם הנחרצת למבוקש, ואומר מיד, כי הצדק עימם, ואבאר.

4. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת את חובתו של תובע לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה לצורך הוכחת עניין שברפואה, וכן נקבע, כי בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו".

ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל [פורסם בנבו, 8/5/12]), התייחס בית המשפט העליון לחובת צירוף חוות דעת רפואית, בקובעו:

"ככלל, על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו (זאת בהבדל מהכלל בדבר חוות דעת מומחים בתחומים אחרים, שאינם עניין שברפואה, שאותן אין לצרף לכתבי הטענות). בעניין זה נפסק כי: 'בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא, או חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984). חובה זאת היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות דעת כזו'". (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה (4) 898).

וכן הובהר:

"כבר נפסק, כי שילוב שתי התקנות הנ"ל מאפשר לבית המשפט לפטור בעת דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, [פורסם בנבו], 23/3/1997). אלא שסמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. כבר צויין שתקנה 127 סיפא מחייבת קיומם של 'טעמים מיוחדים שיירשמו' כתנאי למתן פטור מהחובה לצרף חוות דעת לכתב התביעה, כך שנדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד. בנוסף, נוכח הוראת התקנה הנ"ל, המחייבת צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה (בניגוד לחוות דעת מומחה בתחום שאיננו רפואי) נחשבת חוות הדעת האמורה למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה. חוות הדעת היא חלק מכתב הטענות, ולפיכך אף נקבע שהגשת חוות דעת נוספת, או משלימה מחייבת בקשה לתיקון כתב הטענות. אי צירוף חוות דעת על ידי התובע והשלמת החסר על ידי בית המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט..."

(וכן ראו: רע"א 5793/10 הרשות הפלסטינית נ' עזבון שבו ([פורסם בנבו, 27/12/2010]).

5. כאמור, תקנה 127 מאפשרת מינוי מומחה רפואי על ידי בית המשפט, וזאת "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מונות רשימה של "טעמים מיוחדים", אשר בהתקיימם ימנה בית המשפט מומחה מטעמו, ואלו פורטו בפסיקה (ראו למשל: עניין אייזנבך; רע"א 7474/00 עיריית תל אביב יפו נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו (2) 193, 195; רע"א 10251/02 אפרים כץ – חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נז (1) 797, 799; רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת, [פורסם בנבו, 21/3/11]; רע"א 4928/11 תותיה נ' מובדא [פורסם בנבו, 28/12/11]; רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי [פורסם בנבו, 23/3/97]; רע"א 4046/09 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו [פורסם בנבו, 10/12/08]; רע"א 7731/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה אביטל הלפרין ז"ל [פורסם בנבו, 21/6/07]).