ת"א 20682-01-12 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל

לפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "קרני") לדחיית התביעה נגדה על הסף, תגובת התובעים ותשובת קרני לתגובה.

התובעים טוענים כי קרני גבתה מהם תשלומים בייתר בגין השימוש במסוף שלה. קרני טוענת כי עשתה כן לפי התעריפים שקבעה הנתבעת 1 (להלן: "רש"ת"), וכי רש"ת מודה כי היא זו שקבעה את התעריפים. לפיכך, לטענת קרני, עולה על פני כתב התביעה וכתב הגנתה של רש"ת כי אין לתובעים עילה נגד קרני, ולפיכך דין התביעה נגד קרני להידחות על הסף.

התובעים הטעימו כי לנוכח מעמדה השולטני של רש"ת בעניינים הנדונים – היו מוותרים על התביעה נגד קרני, לו רש"ת הייתה נוטלת על עצמה כל חבות שתיקבע בהליך, אם תיקבע. אולם, רש"ת לא נתנה התחייבות כאמור [פרוטוקול מיום 23.9.14, עמ' 14].

אני סבור כי קביעת התעריפים אינה חזות הכל. תעריף יש ליישם במציאות הפרטנית. התובעים טוענים כי, "בשורה התחתונה", חויבו בייתר. לא מן הנמנע כי כך אירע משום שקרני יישמה באופן פגום את התעריף, או חרגה ממנו במקרים קונקרטיים. שאלה זו טעונה בירור ראייתי. אופיין זה של הטענות כבר הובהר בהזדמנויות קודמות [דברי ב"כ התובעים, פרוטוקול מיום 19.12.12, עמ' 2; הערתי בשולי ההחלטה מיום 2.4.14, עמ' 12].

לפיכך, לא ניתן להסיק מהודאתה של רש"ת בקביעת התעריף את שלילת העילה נגד קרני. לא ייפלא, אפוא, כי רש"ת לא נטלה על עצמה מראש כל חבות העלולה לנבוע מפעולות הגבייה של קרני, בטרם הוברר אם תאמו את התעריף שקבעה רש"ת.

לאור המקובץ, ובשוותי לנגד עיניי כי דחייה על הסף היא סעד קיצוני שאינו ננקט אלא כאשר ברור כי התביעה אינה יכולה להתקבל על פניה – הבקשה נדחית.

קרני תשלם לתובעים 5,000 ₪ כשכ"ט עו"ד בגין הבקשה, אשר ישולמו תוך 30 יום מתאריך ההחלטה, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מיום ההחלטה עד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ד' חשוון תשע"ה, 28 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.