ת"א 20668-12-12 זילברט נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

1. התובע טוען שנפצע תוך רכיבה על אופניים של "תל-אופן". הוא לא הגיש חוות-דעת רפואית. הנתבעת מכחישה את טענתו. ביום 17.2.15 ניתנה החלטה בדבר הגשת ראיות ונקבע לוח זמנים להגשתן. בין השאר נקבע "צד המעוניין להגיש ראיה אשר אינה נמצאת בידיו, במועד זה, או מבקש לעכב הגשתה של ראיה (כגון עדות חוקר) יציין זאת במפורש בעת הגשת ראיותיו, יגיש באותו מעמד בקשה ספציפית הנחוצה לעניין, ויציג לעיון בית המשפט, בישיבתו הקרובה, את המסמכים הנחוצים להכרעה בבקשה." נקבע סדר הגשת התנגדויות לראיות בכתב ונקבעה ישיבת קדם-משפט, שבה אמורות היו להתברר התנגדויות לראיות שהוגשו. ביום 24.3.15 הוגשו ראיות התובע. הן כללו תצהיר אחד וקומץ מסמכים. הוא לא ביקש להגיש ראיה שאינה נמצאת בידיו באותו מעמד. ביום 14.5.15 הוגשו ראיות ההגנה. הן כללו תצהיר אחד וקומץ מסמכים. ביום 17.5.15 התקיימה ישיבת קדם-משפט לאחר הגשת הראיות. התובע לא ביקש להביא ראיות שלא היו בידו בעת הגשת ראיותיו ונקבע מועד לשמיעת ההוכחות (שבהמשך שונה לבקשת הצדדים). ההחלטה מיום 17.2.15 נועדה לאזן בין הגנה על זכויות דיוניות של הצדדים ואינטרס יעילות הדיון: ראיות הנתבעים הוגשו לאחר שהוגשו ראיות התובע (אף שחקירתו הנגדית טרם התקיימה). ישיבת ההוכחות נקבעה לאחר שהיה ניתן להעריך את משך הזמן (הקצר) הנחוץ לשמיעת המשפט.

2. ביום 30.6.15 ביקש התובע לזמן 6 עדים. חמישה עדים התבקשו להביא עמם שלל מסמכים, אשר לא הוגשו על-ידי התובע ולא נכללו בתיק המוצגים מטעמו. העד השישי לא נתן תצהיר. בבקשה לא הוזכרו עובדות אלה. בית-המשפט ביקש הבהרה לשם מה נחוצים המסמכים והעדים וציין שדומה שזימונם כך מנוגד להחלטה שניתנה קודם על דרך הגשת הראיות. תגובת התובע ניתנה, אך לא כללה כל הסבר להפרת ההחלטה שניתנה ביום 17.2.15. בית-המשפט הפנה את תשומת ליבו לכך והתובע שוב הגיש תגובה שבה למעשה התעלם מאותה החלטה. גם הנתבעים הגישו תגובותיהם בענין וכעת בפני בית-המשפט טענות נרחבות למדי של הצדדים.

3. שלושה העדים הראשונים (ממזכירויות בתי המשפט) שזימונם התבקש, התבקשו להביא עמם שלושה תיקים של בתי-משפט. התובע הסביר שמדובר בתביעות תלויות ועומדות בענינים דומים, שניתן ללמוד מהם על התנהלות הנתבעת בנוגע להפעלת פרוייקט תל-אופן. שני עדים נוספים התבקשו להביא עמם את את חוזי ההתקשרות בין עיריית תל-אביב לחברה המפעילה את פרוייקט "תל-אופן", את מלא ההתכתבויות בין החברה לבין העיריה, את מלוא פרטי התלונות שהגישו אזרחים בגין פרוייקט תל-אופן ואת מלוא התביעות, ההליכים המשפטיים ופסקי-הדין שניתנו בנוגע להפעלת פרוייקט זה. העד השישי הוא עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" שערך כתבת תחקיר אודות פרוייקט תל-אופן ויש בידיו "מסמכים וראיות שאסף". בכל הודעותיו עמד התובע על חשיבותן של ראיות אלה לעמידה על זכותו החוקתית להביא ראיות. הוא סבור שהנתבעות מנסות למנוע את בירור האמת ומסתירות מידע, בין השאר מפני שלא גילו מסמכים בהליכים המקדמיים.

ההכרעה

4. כפי שפורט, ניתנה החלטה של בית-המשפט כיצד ומתי יש להגיש את הראיות. בקשת התובע לזימון עדים והודעותיו בהמשך, מתעלמות מהחלטה זו לחלוטין – משל היתה כלא היתה. התובע נאחז ב"זכות חוקתית" להביא עדים על מנת "לעשות משפט צדק". למעשה טוען הוא לזכות העומדת מעל לזכותו של הצד שכנגד להגיש ראיותיו אחרי התובע ומעל לחובתו של בית-המשפט לנהל את ההליך באופן הוגן ויעיל. זכות אינה מתקיימת בעולם באופן מופשט, כשהיא מנותקת מאמצעי מימוש פרוצדורליים. כך למשל, יש לאזרח זכות להצביע בבחירות. בכל זאת, אין איש מממש את זכותו להצביע למחרת יום הבחירות, או תוך התפרצות לעמדת הצבעה תפוסה תוך דריסת הממתינים בתור. אין חולק על זכות התובע להביא ראיות. לכן נקבעה הוראה דיונית כיצד לממש זכות זו, באופן השומר על זכויות שני הצדדים. הניסיון להביא עדים תוך רמיסת סדרי-הדין והתעלמות מהחלטת בית-המשפט באשר לדרך מימוש הזכות הם פשוט אנרכיזם.

5. התובע מבקש להביא בפני בית-המשפט מסמכים רבים שנוגעים ליחסי עיריית תל-אביב עם החברה המפעילה את פרוייקט "תל-אופן". הוא מבקש להביא את כל המסמכים הנוגעים להתקשרות זו, את כל המסמכים הנוגעים לכל התלונות של אזרחים בנוגע לפרוייקט זה, את כל המסמכים הנוגעים לכל ההליכים המשפטיים ואת כל פסקי-הדין הנוגעים לפרוייקט זה. בכמה מסמכים מדובר? התובע כותב שזהו "תיק עב כרס". ההשערה סבירה, אך כמה מסמכים יש בו? עשרים אלף? מיליון? ומה נכלל בו? חוזים? מפות דרכים? תכנונים הנדסיים? חוות-דעת כלכליות? פרוטוקולים של ועדות? מכרזים? משפטי פינוי מקרקעין? תלונות על מפגעי רעש ולכלוך? זהו בבירור "מסע דייג", שבו מתבקשת הבאה של מסמכים רבים מאוד, שלהם לא יכולה להיות כל רלבנטיות למשפט (וממילא גם לא היתה כל הצדקה לבקשם או לגלותם בהליכים המקדמיים).

6. התובע ביקש להביא כראיה שלושה תיקים שמתנהלים בבתי-משפט שונים. "תיקי בית-משפט", אינם יכולים כשלעצמם לשמש ראיה. רק רכיבים מסויימים מפסקי-דין פליליים יכולים לשמש ראיה במשפטים אזרחיים. כל שלושה התיקים שביקש התובע לזמן הם תיקים אזרחיים. הם עצמם אינם יכולים לשמש ראיה במשפט כלל. על-פניהם הם אינם יכולים להיות רלבנטיים למחלוקת הטעונה בירור במשפט זה, שכן הם עוסקים בתביעות "דומות", דהיינו אחרות. יצויין, שהעיון בתיקי בית-המשפט – בוודאי בתיקים פעילים – נעשה בהתאם לדין ספציפי ולפי החלטות המותב המטפל בתיק. חשיפתם לצד זר אינה אוטומטית ואינה מובנת מאליה.

7. התובע מבקש להביא כעד עתונאי שערך תחקיר מפני שבידיו יש "מסמכים וראיות" שאסף. התובע לא מציין מדוע לא נטל תצהיר מאותו עתונאי. הוא אף לא מסביר כיצד ניתן להגיש אותם מסמכים עלומים באמצעות אדם זר להם לחלוטין. על פני הדברים מדובר בניסיון להביא בפני בית-המשפט עדות של אדם אשר אינו יכול להעיד מכלי ראשון על דבר וכל שניתן לשמוע מפיו הן עדויות שמיעה פסולות.

8. חלק ניכר מהראיות שהתובע מבקש להגיש נוגעות לעניינים של צדדים שלישיים שאינם צד להליך זה. התובע חרד מאוד להגנה על זכויותיו שלו, אך מתעלם מזכויותיהם שלהם – למשל, הזכות לפרטיות, או לסודיות עניניהם הכלכליים, או החיסיון העתונאי. לתובע גם אין ענין כלשהו בהגנה על זכות הנתבעים למשפט צדק: הם כבר הגישו את ראיותיהם בהנחה שראיות התובע הוגשו וכעת מבקש התובע לקפחם ולהפוך את סדר הבאת הראיות. כל זה בלתי הוגן ובלתי תקין עד מאוד.