ת"א 20581-01-11 ק' נ' קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (החוק או חוק הפלת"ד). המחלוקות הן על החבות ועל הנזק: על החבות משום שהתובע נפצע בזמן שרכבו נשדד ממנו והשודדים דרסו אותו במנוסתם. לטענת הנתבעת מדובר בתאונה "במתכוון" שאינה מזכה בפיצוי לפי חוק הפלת"ד; על הנזק משום שהתובע, שנפצע כשהיה כבן 68 ומומחה העריך כי נותרה לו נכות בשיעור 6%, דורש פיצוי של לא פחות מ-1,335,819 ₪.

לאחר שמיעת הראיות ובחינת הסיכומים מצאתי לקבל את התביעה אך לפסוק נזק נמוך משמעותית מהנזק לו טוען התובע.

התובע והתאונה

1. התובע, יליד 10/10/1940, כבן 74, אדריכל ומתכנן ערים.

2. ב-16/11/2008, בשעה 1:30 לערך, הגיע עם רכבו לביתו בירושלים וחנה. מדובר בכביש ללא מוצא והחניה היא במאונך למדרכה. התובע חנה כשחזית הרכב פונה למדרכה. משמאלו חנה רכב של שכניו ומימינו נותר מקום חניה פנוי.

3. למקום הגיע רכב נוסף בו נסעו מר אחמד פרעון (הנהג או השודד) ואדם נוסף. הרכב חנה במקום החניה הפנוי שמימין לרכב התובע ואז יצא מהחנייה ופגע ברכבו של התובע.

4. התובע יצא מרכבו כדי לבחון את הנזק והשאיר את רכבו מונע. בשלב מסוים עמד בין רכבו לבין רכב השכנים שמשמאל. או אז זינק השודד לתוך הרכב המונע והחל בנסיעה לאחור כדי לצאת מהחניה. במהלך יציאתו סובב את ההגה לשמאל ואגב כך מחץ את התובע בין שני הרכבים (עיקר המחלוקת היא, כאמור, האם דריסת התובע הייתה מכוונת או לא).

    

5. השודדים הותירו את התובע פצוע ונמלטו מהמקום. בהמשך נתפסו ע"י המשטרה, ומר פרעון הועמד לדין, הורשע בביצוע שוד מזוין, עבירה לפי סעיף 402 (א)+(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל ועונשים נוספים (ת.פ. 9819-07-10).

6. התובע עצמו הגיע פצוע לביתו ומשם פונה לבית-החולים בו אובחנו חבלה ושטף דם ברגלו. הוא אושפז ליומיים ושוחרר. בהמשך התפתחו בצקת ברגל ונמק, ולאחר כשלושה שבועות אושפז שוב ונותח לצורך הטריית הנמק והשתלת שתל עור במקומו. כתוצאה מכל אלה נותרו צלקת עמוקה והפרעה בניקוז המערכת הלימפטית. ד"ר ג'רי וייס, מומחה בכירורגיה פלסטית שמונה ע"י בית-המשפט, העריך כי לתובע נותרה נכות של 5% בשל צלקת ובצקת ו-1% בשל ההפרעה במערכת הלימפטית. התובע חולק על חוות הדעת ולכך נידרש בהמשך.

   האם תאונת דרכים?