ת"א 2058-02-15 חליל אהראם נ' דנדיס ואח'

לטענת המבקש, הוא מונה כנאמן על נכסי אביו, שנעדר מאז שנת 2003. אביו של המבקש השכיר את המושכר לנתבע מס' 1 בתביעה העיקרית (שבינתיים הלך לעולמו), בשכירות מוגנת ואילו הנתבע 1 השכיר את המושכר לנתבעת 2 (המשיבה בבקשה זו), ללא ידיעתו. לטענת המבקש הוא היחיד שגבה את דמי השכירות מהנתבע 1 לאחר שאביו נעדר.

במסגרת התביעה העיקרית, שהוגשה עוד בראשית 2015, עתר המבקש למתן פסק דין של פינוי נגד שני הנתבעים. משלא הגישו אלה כתבי הגנה מטעמם ניתן נגדם פסק דין של פינוי בהעדר הגנה.

הנתבעת 2 (המשיבה כאן) ביקשה לבטל את פסק הדין וזה בוטל בסופו של דבר, בכפוף לתשלום הוצאות.

בכתב ההגנה שהגישה לאחר מכן טענה הנתבעת 2, בין השאר, כי שכרה את המושכר מהנתבע 1 בשכירות משנה בשנת 1998 וכי היא מתגוררת במושכר מאז ועד היום. לטענתה "התוודעה לאחרונה" לקיומם של בעלים נוספים של המושכר, באופן שלאביו של המבקש יש רק 2.5 חלקי בעלות מתוך 24. לטענת המשיבה היא אף התקשרה בהסכמי שכירות עם אותם בעלים נוספים ואף חדלה לשלם דמי שכירות למבקש. בכתב הגנתה (סעיף 11) הבהירה המשיבה כי היא נכונה לשלם דמי שכירות לבעלים החוקיים של המושכר וכי היא מוכנה אף להפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט עד שתוכרע שאלת הבעלות במושכר.

לטענת המבקש בבקשתו לצו מניעה זמני, בביקור שערך ב"זירת המושכר" יומיים לפני שהגיש את בקשתו התברר לו שבמושכר מתבצעות עבודות בניה שכללו הורדת כל הטיח והכנה לבניית קורת גג האמורה לפצל את גובה חלל המושכר לשתי קומות. לטענת המבקש לא נשאל וממילא לא נתן את הסכמתו לביצוע עבודות אלה, הפוגעות בקניינו.

בדיון שהתקיים העידו המבקש והמשיבה (אף שהיא לא הגישה תצהיר תשובה מטעמה לבקשה) ובמסגרתו התבררו מספר עובדות. ראשית התברר כי במושכר מתבצע שיפוץ רחב היקף, שניתן היה להתרשם ממנו גם בתמונות שצולמו ע"י המבקש והוגשו לבית המשפט (סומנו מב/2) וגם בסרטון שהוצג על ידו באמצעות הטלפון הסלולרי שלו. התברר כי מבוצעות עבודות של החלפת אינסטלציה, ריצוף ועבודות טיח וכי מיועדות להתבצע גם עבודות של הקמת מחיצות פנימיות ובניית עלית גג (גלריה). עוד התברר כי השיפוץ מבוצע ביוזמת ובחסות ה"וואקף" שגם מממן אותו וזאת לאחר שנוכח במצבו הירוד של המושכר.

הצדדים היו ונותרו חלוקים בשאלה האם היו במושכר מחיצות פנימיות ועלית גג בעת שהושכר אם לאו. בעוד שלגרסת המבקש מדובר במושכר שהוא חלל אחד גדול ללא מחיצות פנימיות גלריות או עליות גג והוא מיועד על ידו גם להשכרה כחנות, כפי שהיה יעודו בעבר, הרי שלגרסת המשיבה היתה במקום עלית גג. בהתאם לתשריט שצייר המבקש (וסומן מב/1) היתה מחיצה אחת ליד השירותים ואילו כל יתר המחיצות היו וילונות. יצוין כי גם המשיבה אישרה כי "בנתה" מחיצות מוילונות.

המשיבה הדגישה בעדותה כי מאז ששכרה את המושכר היא מתגוררת בו, והוא נדרש לשיפוץ שכן "הבית היה על סף קריסה, חורבן". עוד יצוין, כי גם לגרסת המשיבה היא לא ביקשה את אישורו של המבקש לביצוע השיפוץ שכן, לטענתה, בעלי הנכס אינם המבקש אלא אחרים.

המבקש מצידו הדגיש בחקירתו כי "אין בעיה בשיפוץ אבל מה שהיא עושה, כפי שראיתי בתמונות היא רוצה לעשות גלריה והיא טוענת שהיתה עלית גג קטנה וזה לא נכון וזה לא היה וזה אני לא מסכים".

המבקש בסיכומיו טען כי העבודות המבוצעות במושכר הן לא עבודות "רגילות" כי אם עבודות משמעותיות האמורות לשנות את הנכס. לטענתו פסק הדין שניתן נגש המשיבה, בוטל על מנת לאפשר לה את יומה בבית המשפט ולא על מנת לאפשר לה לשנות את המצב בנכס באופן שלא ניתן יהיה או יקשה להשיבו לקדמותו. בהקשר הטוענים הנוספים לבעלות בנכס הדגיש המבקש כי אלה אינם צד לתביעה העיקרית וכי הם לא הגישו כל בקשה או תביעה מטעמם.