אפשרות עיקול זכויות בן ממשיך בנחלה חקלאית או מתן פסק דין הצהרתי על זכות זו לבקשת נושה

האם ניתן ליתן פסק דין הצהרתי על זכותו של "בן ממשיך", לבקשת נושה של אותו בן ממשיך פוטנציאלי, לצורך עיקול זכויותיו על ידי אותו נושה? זו השאלה בה עלי להכריע בתיק זה.

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני לאיסור שינוי רישומי בעלות אצל הצדדים השלישיים, במסגרת תובענה שהגישו המבקשות למתן פסק דין הצהרתי ולפיו כל הזכויות במשק מס' 8 הידוע כגוש 18830 חלקה 1 והמצוי במושב יערה (להלן: "הנחלה") שהיתה בבעלות המשיבה מס' 1, שייכות למשיבים 2 ו-3 בחלקים שווים, וכי אין למאן דהוא אחר זכויות בנחלה. המשיבים, שאינם מיוצגים, אמנם התייצבו לדיון, אך לא השיבו לבקשה. בקשתם היחידה שהוגשה היתה בקשה לעיכוב הליכים, על פי סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, בשל טענתם לצו כינוס שניתן כנגדם. בקשה זו נדחתה על ידי ביום 1.11.16 מהטעם, שהתביעה אינה תביעה לתשלום "חוב בר תביעה", כמשמעותו בפקודה, ולפיכך אין עיכוב הליכים על פי סעיף 20 לפקודה (ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה (4) 730, 741-743).

כעולה מן הבקשה ומן התובענה, האינטרס שבגינו מבקשות המבקשות את ההצהרה ואת צו המניעה הזמני המונע שינויי בעלות בנחלה ברישומים אצל הצדדים השלישיים הוא חובות שחייב המשיב מס' 2 למבקשות.

במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 7.11.16 העלתי בפני הצדדים את השאלה האם ההליך בו נקטו המבקשות הינו ההליך המתאים, או שמא היה עליהן לנקוט בהליכים על פי חוק הירושה, התשכ"ה-1965. ביקשתי טיעון קצר בשאלה זו וכן קבלת הנוהל הרלבנטי מרשות מקרקעי ישראל לרבות טיעון גם מטעמה בשאלה זו. לאחר קבלת האמור, אגש עתה להכרעה בבקשה.

א. העובדות:

העובדות הרלבנטיות הן אלה:

בין רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"), ההסתדרות הציונית העולמית (להלן: "הסוכנות") והאגודה השיתופית "יערה – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה השיתופית") נחתמו חוזי שכירות הידועים כ: "הסכמי משבצת תלת צדדיים". האחרון שבהם נחתם בשנת 1993 (להלן: "הסכם המשבצת"). החוזה משכיר לסוכנות נחלות שונות בשטח המשבצת, כאשר האגודה הינה ברת רשות במשבצת. על פי סעיף 8(א) להסכם המשבצת אין האגודה השיתופית רשאית להשכיר חלק כלשהו במשבצת אלא לחברי האגודה שאושרו ע"י הרשות והסוכנות. על פי סעיף 18 להסכם, חבר האגודה המקבל חזקה ביחידת משק הינו פועל כבר רשות בנעלי האגודה השיתופית.

סעיף 20(ה) להסכם המשבצת קובע כדלהלן:

"במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין:

(1)במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת. באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.

(2)על אף האמור לעיל, אם ניתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבויות בכתב של המיישבת כלפי חבר אגודה או מתיישב ביישוב, בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל בנחלה, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה או אותו מתיישב בישוב, בהתאם להתחייבות המיישבת כלפיו.

(3)במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויות השימוש במשק העזר שלו ליורשיו.

(4)אדם שיהיה זכאי לקבל זכויות שימוש בנחלה או משק עזר לפי הוראת סעיף ה' יהיה חייב לעמוד בתנאים הקבועים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל. לא עמד בתנאים אלה, יהיה חייב להעביר את הזכויות שקיבל למי שיהיה כשיר לפי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, לקבל את הזכויות וזאת תוך שנה אחת וכפוף להוראות חוזה זה בדבר העברת הזכויות. המשכיר והמיישבת רשאים בנסיבות המצדיקות זאת ובתנאים שייקבעו על ידם, להאריך את התקופה האמורה".

ביום 27.4.87 חתמה המנוחה הגב' ביטון מסעודה ז"ל (להלן: "מסעודה") על מסמך המופנה לסוכנות שכותרתו "הצהרה והתחייבות המתיישבים". במסמך מצהירה מסעודה כי קבעה את בנה המשיב מס' 2 (להלן: "הבן") ואת אשתו דאז וכיום גרושתו – המשיבה מס' 3 (להלן: "הגרושה") באופן בלתי חוזר כבן ממשיך בנחלה, אשר יקבל את החזקה בנחלה לאחר פטירתה, בכפוף להסכמת הסוכנות ולכל דין. בו ביום חתמו על אותו מסמך הבן והגרושה (אז בת זוגו של הבן), וזאת במסגרת הצהרה על הסכמתם לשמש בן ממשיך בכפוף לאישור הסוכנות ולתנאים המקובלים בסוכנות. בו ביום גם חתמה האגודה השיתופית על המלצה בפני הסוכנות, לאשר את הבן הממשיך כאמור לעיל. ביום 6.5.87 חתמה הסוכנות במסגרת אותו מסמך על אישור הבן הממשיך הנ"ל וכן חתמה על מסמך נוסף ביום 21.5.87 המופנה לרשות שכותרתו "הודעה על קביעת בן ממשיך". במסמך האמור מודיעה הסוכנות תוך צירוף המכתב מיום 27.4.87 על כתב ההתחייבות עליו חתמו בר הרשות – מסעודה, הבן והגרושה והסוכנות ומבקשת לרשום בתיק את ההתחייבות ולא למסור את הנחלה לאחר. הסוכנות מצהירה כי ידוע לה, למסעודה ולגרושה כי כל עוד לא יימסרו הזכויות לבן הממשיך, בעלי הזכויות בנחלה הם בעל הרשות הקיים. עוד מצהירה הסוכנות במסמך כי בטרם תמסור בפועל את הזכויות בנחלה לבן הממשיך היא תפנה לרשות בהודעה בצירוף המסמכים הנדרשים כדי לרשום את הבן הממשיך כבעל הזכויות בנחלה.

הרשות אישרה בחתימתה ביום 4.6.87 את ההודעה הנ"ל.

המנוחה נפטרה (מועד הפטירה לא הובא בפני בית המשפט), וביום 22.1.14 חתמו הבן והגרושה על הסכם גירושין וככל הנראה התגרשו. בהסכם הגירושין סוכם כי הנחלה בבעלותם של הבן והגרושה בחלקים שווים וכי יפעלו למכירתה, כאשר מכספי התמורה יקבל הבעל 55% והאישה 45%, לאחר כיסוי החובות המשותפים של שני הצדדים. בפועל לא נעשתה כל פעולה פורמאלית להעברת הנחלה על שם הבן הממשיך ושום בקשה בעניין זה לא הועברה לרשות. עוד יש לציין כי על הנחלה רשומות התחייבויות לרישום משכנתא בסכומים שונים לטובת בנק הפועלים שנרשמו במחצית הראשונה של שנות ה-90'. לא ידוע האם כיום קיימים חובות כאמור לבנק הפועלים.