ת"א 2047-02-15 קריאף נ' יוסף

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני המופנה למשיב ומורה לו להימנע מעשיית שימוש בהמחאה שמספרה 5320730 המשוכה מחשבונו של המבקש בבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף 191 בירושלים, ומועד פרעונה ביום 1.9.2013. בד בבד עם הגשת הבקשה למתן סעד זמני הוגשה תביעה, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי ההמחאה מבוטלת, וכן התבקש להורות למשיב להחזיר למבקש את ההמחאה ולהימנע מעשיית שימוש בה בעצמו או על ידי אחר.

2.בין המבקש והמשיב הייתה עד לעת האחרונה מערכת יחסים במסגרתה הלווה המשיב למבקש כספים במסגרות שונות. אין מחלוקת כי המשיב הלווה למבקש בעבר סך של 460,000$ (כאשר הסכום המקורי היה נמוך יותר, אך חלקו הוחזר תחילה וחלק נוסף התווסף), וכי סכום זה הוחזר במלואו למשיב, בתוספת ריבית כפי שהוסכמה בין הצדדים. להבטחת הלוואה זו ניתנה למשיב המחאה משוכה מחשבון המבקש, שהוחזרה למבקש עם פרעון ההלוואה. עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב העמיד לטובת החברה בבעלות המבקש ערבות כספית בנקאית בסך של 1,500,000 ש"ח להבטחת הלוואה בסכום זהה שנטלה החברה מהבנק. הצדדים אינם חולקים על כך שביום 29.1.2015 ההלוואה נפרעה, וכתוצאה מכך בוטלה ערבותו של המשיב.

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת להמחאה מושא הבקשה, על סך של 1,800,000 ש"ח. לטענת המבקש, ההמחאה ניתנה לשם הבטחת הערבות הכספית על סך של 1,500,000 ש"ח, כשהיתרה, בגובה של 300,000 ש"ח, ניתנה לשם הבטחת חיובים שעלול הבנק לחייב את המשיב, בגין הפסדי רווחים ופירות מההפקדה בבנק. לפיכך, לטענת המבקש, עם פרעון ההלוואה וביטול הערבות, היה על המשיב להחזיר למבקש את ההמחאה שנמסרה לו.

מנגד, לטענת המשיב, ההמחאה ניתנה להבטחת הלוואה נפרדת בסך של 1,800,000 ש"ח, שאין בינה ובין הערבות הכספית דבר וחצי דבר. לתמיכה בטענה זו צירף המשיב שורה של מסמכים חתומים על ידי המבקש, המעידים, לפי הטענה, על הלוואה נפרדת בסכום זה.

3.לטענת המבקש, ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם המשיב יסחר את ההמחאה לצד ג', שכן המבקש ייאלץ להתמודד עם צד ג' שאין לו נגיעה לעסקת המקור, או שההמחאה עשויה להגיע לידי צד שלישי "שאינו פועל בדרך תביעה שניתן להתגונן מפניה בבית משפט". לטענתו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, הואיל ואי מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק הדין, מאחר שאם תתקבל תביעתו, ייאלץ להתמודד עם צד ג'. עוד נטען כי למשיב לא ייגרם כל נזק ממתן הצו, הואיל והערבות והשיעבוד לבנק בוטלו, ולכן אין חשש שהערבות הכספית שניתנה תיפרע.

4.ביום 12.2.2015 קיימתי דיון בבקשה והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. מהדיון, כמו גם מהטענות שנטענו בכתב, עולה כי הצדדים מציגים גרסאות שונות באשר לנסיבות במסגרתם נמסרה ההמחאה לידי המשיב. המבקש טען כי ההמחאה ניתנה להבטחת הערבות הכספית, כשלטענתו, שילם ריבית עבור הלוואה זו. עוד טען המבקש כי גם במסגרת ההלוואה הראשונה (על סך של 460,000$) ניתנו למשיב בטוחות שערכן גבוה מסכום ההלוואה. לעומת זאת, המשיב הציג מסמכים המעידים על מתן הלוואה בגובה של 1,800,000 ש"ח, ובהם היתר עסקא עליו חתום המבקש (נספח א' לתגובה), והסכם חתום על ידי המבקש ועדה נוספת, בו הוא מאשר כי קיבל שתי הלוואות מהמשיב, האחת על סך של 460,000$ והשנייה על סך של 1,800,000 ש"ח (נספח ב' לתגובה). עוד ציין המשיב כי סכום הריבית החודשית ששולם על ידי המבקש למשיב תואם את שיעור הריבית שסוכם בין הצדדים על הלוואה בגובה של 1,800,000 ש"ח.

5.עיון בטענות הצדדים מעלה כי באשר לתנאי הראשון למתן סעד זמני, היינו קיומה של עילת תביעה, עלה בידי המבקש להראות כי מתקיימת שאלה הראויה לבירור. כאמור, כל אחד מהצדדים העלה גרסה משלו באשר לנסיבות מתן ההמחאה למשיב, וההכרעה בין הגרסאות תתברר בהליך העיקרי. לפיכך, השאלה המרכזית שנותרה לבירור בהליך שלפניי נוגעת למאזן הנוחות.

6.בבקשתו התמקד המבקש בחשש מפני סיחור ההמחאה לצד שלישי, וזאת מאחר שבהמחאה נכתב "לפקודת" ולא "למוטב בלבד". אלא שבפתח הדיון הצהיר בא-כוח המשיב לפרוטוקול כי המשיב מתחייב שלא לסחר את ההמחאה ולא להעבירה לצד שלישי כלשהו. במענה לכך טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו גם אם המשיב יבחר להגיש את ההמחאה לביצוע בהוצאה לפועל. לפי הטענה, הדבר יפגע בשמו הטוב של המבקש ובמוניטין שלו כסוחר אמנות, הנדרש לממן עסקאות באמצעות בנקים. אילו יסתבר כי ישנו הליך שנפתח נגדו בהוצאה לפועל, הדבר יפגע ביכולתו להשיג מימון. לעומת טענה זו טען המשיב כי אין למנוע בעדו לפתוח בהליך למימוש ההמחאה, וכי עד למועד זה לא ראה לנכון לממש את הבטוחה שבידו, הואיל והמבקש שילם את הריבית המוסכמת. אולם, משעה שהמבקש הגיש את התביעה והכחיש את קבלת ההלוואה, אין סיבה למנוע ממנו את מימוש השטר.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, וזאת בשים לב להצהרת בא-כוח המשיב כי ההמחאה לא תועבר בדרך כלשהי לצד שלישי. כאמור, הבקשה כולה התמקדה בחשש מפני סיחור ההמחאה לצד ג', ולא נזכר בה דבר – לעניין מאזן הנוחות – הנוגע למימוש ההמחאה בהוצאה לפועל. בנסיבות אלה, ולנוכח הצהרת בא-כוח המשיב, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. טענות בא-כוח המבקש לעניין החשש מפני פגיעה במוניטין או בשם הטוב נטענו בעלמא. טיעונים אלה לא נזכרו בבקשה, לא נטענו בתצהיר המבקש, וממילא לא הוכחו על ידו בדרך כלשהי. בנסיבות אלה, לא ראיתי לנכון להגביל את זכותו של המשיב לפעול למימוש ההמחאה בהוצאה לפועל כל זמן שהתביעה העיקרית מתבררת בבית המשפט. ככל שהמשיב יבחר לעשות כן, תעמוד למבקש זכותו להגיש התנגדות ולנהל הליך משפטי (ככל שתינתן לו הרשות) באשר לנסיבות מתן ההמחאה. בשלב הנוכחי, ובשים לב למאזן הנוחות שבין הצדדים בכפוף להתחייבות המשיב שלא יעביר את ההמחאה לצד שלישי, אין מקום למתן הסעד המבוקש. הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 4,000 ש"ח.