ת"א 20449-08-09 ווקף אל-ג'אמע אלאביד נ' שחאדה

פסק דין

1. עסקינן בתובענה לפינוי דייר מוגן מהמושכר, לתשלום סך של 50,000 ₪ "...בעקבות ו/או בגין הפרת החוזה... וזאת מכוח דיני החוזים ו/או עשיית עושר ולא במשפט ו/או הוראות כל דין אחר" (ראה סעיף 16 לתביעה), וכן, לתשלום דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים במושכר החל מיום 21.8.2004, בסך 600$ לחודש.

רקע עובדתי:

2.התובע הינו בעליו של בית עסק בשוק נצרת המצוי בגוש 257 חלקה 14 מאדמות נצרת (להלן: "המושכר").

ביום 6.4.1989 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות מוגנת (להלן: "הסכם השכירות הראשון"), לפיו המושכר יושכר לנתבע בשכירות מוגנת בתמורה לתשלום דמי מפתח של 15,000$; ודמי שכירות שנתיים בסך 90 ₪ לשנה, שישולמו מראש, ב- 1 לחודש ינואר של כל שנה עבור אותה שנת שכירות (סעיף 7 להסכם).

3.ביום 16.1.1992, בעקבות הפרות תנאי הסכם השכירות הראשון מצד הנתבע, לרבות שימוש במושכר למטרות אחרות ואי תשלום דמי השכירות במלואם ובמועדם, כך לטענת התובע, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות נוסף (להלן: "הסכם השכירות השני"), כמשלים להסכם השכירות הראשון ואשר אינו גורע מתנאי הסכם השכירות הראשון שתנאיו יוסיפו לחול, ובו הוסכם כי הנתבע יוכל להפעיל במושכר מסעדה, החל מיום 1.1.1992, ולמשך תקופה של שנה, עד ליום 31.12.1992, עם אופציה להארכה בהסכמת המשכיר – התובע.

בהסכם השכירות השני תוקנה טעות סופר שנפלה בהסכם השכירות הראשון לעניין דמי השכירות, והם הועמדו על סך 90 ₪ לחודש במקום 90 ₪ לשנה (סעיף 5 להסכם השכירות השני), שהם 1,080 ₪ לשנה, נכון למועד הסכם השכירות הראשון, 6.4.1989, אם-כי שולמו בכל ה- 1 לינואר של כל שנה, מראש, עבור השנה העוקבת.

4.בשנת 2001 עתר התובע לבית המשפט בתביעה כנגד הנתבע לפינוי המושכר ופיצוי בגין הפרת הסכמי השכירות, וכן לתשלום דמי שכירות ראויים (ת"א (שלום נצרת) 1510/01);

במסגרת התביעה הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (החלטה מיום 10.10.01), לפיו ישלם הנתבע לתובע סך של 10,510 ₪ לסילוק דמי השכירות עבור המושכר עד ליום 31.12.01, ובו התחייב הנתבע למלא אחר כל תנאי הסכם השכירות שבין הצדדים, אחרת תהא לתובע הזכות לנקוט כנגדו בכל הצעדים העומדים לרשותו (סעיף 3 להסכם הפשרה) (להלן: "הסכם הפשרה").

5.ביום 21.8.04 פנה התובע, באמצעות בא-כוחו, לבא-כוח הנתבע בדרישה לפינוי המושכר לאור הפרות הסכם השכירות על-ידי הנתבע, בין היתר, בכך שאינו משלם את דמי השכירות במלואם, אינו עומד במועד התשלום, עושה שימוש אסור במושכר, מתיר שימוש במושכר לאחרים ומבצע שינויים במושכר ללא הסכמת התובע.

בתגובה, שיגר בא-כוח הנתבע מכתב לבא-כוח התובע ובו דחה כל טענות התובע, וטען כי בהתאם להסכם השכירות על הנתבע לשלם דמי השכירות בסך 900 ₪ לשנה, אלא שבפועל שילם סכומים העולים בהרבה מהסכום המוסכם.

טענות התובע בתמצית:

6.

א. הנתבע הפר את הסכמי השכירות וכן את הסכם הפשרה, הפרות יסודיות חוזרות ונשנות, שהתבטאו בין היתר, בהעברת השימוש במושכר לאחר, שימוש במושכר שלא על פי הסכם השכירות, ביצוע שינויים במושכר ללא הסכמת התובע ובניגוד לתנאי הסכם השכירות, לא שילם את דמי השכירות במלואם ובמועדם לתובע (עבור שנת 2004 שילם באיחור של ארבעה חודשים, קרי בחודש אפריל; עבור שנת 2009 שילם סך של 3,600 ₪ בלבד במקום 6,297.60 ₪; עבור שנת 2010 שילם סך של 1,320 ₪ בלבד; ועבור השנים 2011-2013 לא שילם דמי שכירות כלל), וכן עשה פעולות שיש בהן משום הפרעה לשכנים.

ב. הנתבע לא שעה להתראות ודרישות התובע לחדול מן ההפרות, לפנות את המושכר ולמסור את החזקה במושכר לתובע; הנתבע איבד את זכות הדיירות המוגנת לאור ההפרות היסודיות של הסכמי השכירות וזאת החל מחודש אוגוסט 2004.