Berisford Investments Limited נ' אירינאוס סקופליטיס ואח'

1.לפניי תביעה לסעד הצהרתי הקובע כי התובעות הן בעלות זכויות החכירה בשלושה נכסים המצויים בבעלותה של הנתבעת 3, הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים.

רקע עובדתי

2.עניינה של התביעה הוא בשלושה נכסים שבבעלות הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים (להלן – הפטריארכיה) המצויים בעיר העתיקה בירושלים: נכס הידוע כמלון "פטרה" המצוי בשער יפו, הכולל מבנה בן ארבע קומות ומבנה נוסף הצמוד לו (להלן – מלון פטרה), נכס הידוע כ"מלון ניו אימפריאל" המצוי בשער יפו, הכולל מבנה בן שתי קומות ובו, בין היתר, חנויות (להלן – מלון אימפריאל), וכן קרקע ומבנה שעליה, המצויים ברחוב מועזמיה 18 בשכונת באב חוטה בעיר העתיקה (להלן – בית מועזמיה).

3.אין, למעשה, חולק כי בשנת 2004 התקשרו התובעות, שלוש חברות זרות, בשלושה הסכמים עם הפטריארכיה לרכישת זכויות החכירה בשלושת הנכסים, כמפורט להלן:

א. ביום 16.8.04 נכרת הסכם בין התובעת 2 לבין הפטריארכיה לרכישת זכויות החכירה במלון אימפריאל לתקופה של 99 שנים תמורת 1,250,000 דולר, עם אופציה להארכת תקופת החכירה לתקופה נוספת של 99 שנים (ר' ההסכם נספח 5 לתצהיר ברק וינברג מטעם התובעות).

ב.ביום 23.8.04 נכרת הסכם בין התובעת 1 לבין הפטריארכיה לרכישת זכויות החכירה במלון פטרה לתקופה של 99 שנים תמורת 500,000 דולר, עם אופציה להארכת תקופת החכירה לתקופה נוספת של 99 שנים (נספח 6 לתצהיר וינברג).

ג.ביום 19.10.04 נכרת הסכם בין התובעת 3 לבין הפטריארכיה לרכישת זכויות החכירה בבית מועזמיה לתקופה של 99 שנים תמורת 55,000 דולר, עם אופציה להארכת תקופת החכירה לתקופה נוספת של 99 שנים (נספח 7 לתצהיר וינברג).

4.אין גם חולק שעמותת עטרת כהנים היא שאיתרה את הנכסים לצורך רכישת הזכויות בהם, היא שניהלה את המו"מ לרכישתם באמצעות נציגיה - יו"ר העמותה מר מתי דן ובא כוחה עו"ד איתן גבע - והיא שפעלה לאיתור משקיעים ולרכישת הזכויות בנכסים באמצעות התובעות (ס' 2, ס' 7(ה) לתצהיר וינברג). בפגישות המו"מ ובהליכי הרכישה השתתף גם מר ברק וינברג, עובד עמותת מדרשת קדמה שצוינה כ"עמותת בת" של עמותת עטרת כהנים, ומי שהובא, לצד עו"ד איתן גבע, כעד מרכזי מטעם התובעות.

5.בעת כריתת ההסכמים כיהן הנתבע 1, אירינאוס סקופוליטיס, בתפקיד הפטריארך. הנתבע 1 נבחר לתפקיד זה ע"י מוסדות הפטריארכיה בשנת 2001 וביום 31.3.04 קיבל כתב הכרה (HIGH BERAT) משר הפנים של מדינת ישראל.

6.שלושת ההסכמים נחתמו ע"י עו"ד איתן גבע כמיופה כוחן של התובעות, וע"י מר ניקולאס פפדימס, מי שהיה באותה עת מנהל מחלקת הכספים בפטריארכיה, כמיופה כוחו של הפטריארך, זאת מכוחו של ייפוי כוח נוטריוני שניתן לו ביום 6.5.04 ע"י הפטריארך באותה עת אירינאוס (נספח 29 לתצהיר וינברג. ר' גם ייפויי הכוח נספחים 22א-ב לתצהיר וינברג). ההסכמים נחתמו לפני הנוטריון עו"ד יעקב מירון אשר אימת את חתימות עו"ד גבע בשם התובעות ואת חתימות פפדימס בשם הפטריארכיה. עו"ד יעקב מירון הוא גם מי שאימת את חתימותיו של הפטריארך אירינאוס על ייפויי הכוח הנוטריוניים שניתנו לפפדימס (ור' תצהיר עו"ד יעקב מירון המתאר את תהליך חתימת המסמכים).

7.בעת כריתת ההסכמים הייתה הפטריארכיה בעלת הנכסים אולם לא החזיקה בהם בפועל. בנכסים מחזיקים דיירים הטוענים לדיירות מוגנת.

8.ביום 18.3.05 פורסמה כתבה בעיתון "מעריב" שכותרתה "תדהמה בקרב הפלשתינים בירושלים המזרחית. יהודים רכשו מתחם פלסטיני בעיר העתיקה" "שתי קבוצות משקיעים יהודים מחו"ל החליטו: צריך לגאול את אדמות עיר הקודש". בכתבה דווח אודות שתי עסקאות שנעשו בחשאי בנכסי מקרקעין של הפטריארכיה בשער יפו אשר נמכרו לקבוצות של משקיעים יהודים מחו"ל. כתבה עוקבת פורסמה ביום 29.4.05 שכותרתה "הפטריארך הכחיש, אבל חוזה החכירה הוכיח: עסקת הקרקעות בירושלים בוצעה... המסמכים שיזעזעו את הכנסייה היוונית" (נספחים 93 ו-107 לתצהיר וינברג).

9.פרסום הכתבות עורר סערה בפטריארכיה ומחוצה לה והוביל לשרשרת אירועים שבשיאם הדיח הסינוד הקדוש, הגוף העליון המנהל את הפטריארכיה, ביום 6.5.05, את אירינאוס מתפקידו כפטריארך. מספר חודשים מאוחר יותר, ביום 22.8.05, נבחר תיאופילוס ג'אנופולוס, הנתבע 2, לפטריארך היווני האורתודוכסי של ירושלים, תחת הפטריארך המודח אירינאוס.

10.סוגיית הדחתו של אירינאוס ומינויו של תיאופילוס תחתיו, הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק במסגרת עתירות שהגישו השניים. במהלך הדיון בעתירות, ניתנה החלטת ועדת השרים שמונתה ע"י ממשלת ישראל לדון בסוגיית הפטריארך, אשר המליצה לפני הממשלה ליתן כתב הכרה לתיאופילוס כפטריארך. בעקבות המלצה זו, שנתקבלה ע"י הממשלה, ודחיית עתירת אירינאוס, הוענק לתיאופילוס, ביום 24.12.07, כתב הכרה מטעם ממשלת ישראל.

11.הפטריארך לשעבר אירינאוס, אשר נלחם, כאמור, בהדחתו, הכחיש תחילה את העסקאות, טען שלא היה מעורב בהן וכי רומה ע"י פפדימס, ואף הגיש לבית משפט זה תביעה לביטול העסקאות (תביעה אשר נמחקה מחמת העדר יריבות לאחר מתן כתב ההכרה לתיאופילוס, ור' כתב תביעתו בת"א 7338/05 שהוגש ביום 31.8.05 נגד התובעות ונגד עו"ד גבע לביטול ההסכמים נספח 109 לתצהיר וינברג. כן ר' כתב טענותיו בעתירתו מיום 30.5.05 לעיון במסמכי רשויות מיסוי מקרקעין נספח 108 לתצהיר וינברג). בשלב מאוחר יותר, בעתירתו לבג"צ נגד מתן כתב ההכרה לתיאופילוס, שינה טעמו וטען כי העילה להדחתו הייתה מכירת נכסי הפטריארכיה בעיר העתיקה "לידי גורמים יהודיים" תוך שהוא הוצג כ"בוגד ומוכר קרקעות ליהודים". עוד טען שהכתבות היכו הדים ברחוב הערבי ושימשו את מתנגדיו "על מנת לקומם [עליו] את ממשלת יוון, את ממשלת ירדן, הרשות הפלסטינית, בני העדה הערבית מקומית והעולם הערבי והמוסלמי בכלל", ולדרוש את הדחתו (ר' ס' 48 -53 וס' 60.5 לעתירתו בבג"ץ 10615/07 נספח ע"ו1 לתצהיר עו"ד גבע).

12.הפטריארך תיאופילוס טען מנגד באותה העתירה כי "מדובר בעסקה מפוקפקת ביותר, של מכירת נכסים חשובים של הפטריארכיה ליד שער יפו, במחיר נמוך בצורה שערורייתית, מאחורי גבו של הסינוד הקדוש, וממילא בלא דיון רציני והחלטה מסודרת במוסדות הכנסייה", וכי "עד היום הכנסייה לא ראתה פרוטה מן התמורה". עוד טען כי ה"התייחסות לבעייתיות הרבה שבעסקה זו צריכה להיות במישור המשפטי-קנייני גרידא" (ר' ס' 4 לתגובתו של תיאופילוס לעתירה האמורה, נספח ע"ו2 לתצהיר עו"ד גבע).