ת"א 20317-11-14 ו' נ' מרקוביץ

המבקשת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה לטענתה עקב טיפול רפואי שבוצע במרפאה בניהולו של הנתבע. המבקשת הגישה בקשה זו, לפטור את התובעת מהגשת חוות דעת רפואית מטעמה, ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום השיניים. לחלופין התבקש בית המשפט לתת ארכה למבקשת להגשת חוות דעת רפואית מטעמה, ולחייב את המשיב למסור למבקשת את הרשומה הרפואית.

המבקשת טענה, כי היא נמצאת במצב סוציו אקונומי קשה. היא עובדת כמנקה במשרדי עיריית קריית גת בשכר חדשי של כ- 4,300 ₪, כשבעלה משתכר רק 6,700 ₪ לחודש. המשכורת המשותפת אינה מספיקה לכלכלת המשפחה ולחובות שוטפים, לרבות פרעון הלוואות. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי התביעה טובים.

המשיב התנגד לבקשה. לטענתו, כפי שהמבקשת שלמה את אגרת בית המשפט, כך יכלה לממן חוות דעת. המבקשת לא פרטה אם נעשו ניסיונות לקבל חוות דעת רפואית. הטענה לפיה היא נמצאת בקשיים כלכליים איננה מצדיקה פטור מהגשת חוות דעת. רוב ילדי המבקשת בגירים, והמבקשת יכולה לפנות אליהם לסיוע במימון חוות הדעת. המבקשת לא פנתה לבנק לקבלת הלוואה למימון חוות הדעת. חסרון כיס כשלעצמו לא מהווה עילה להצדיק פטור מהגשת חוות דעת רפואית, אשר מהווה את הבסיס להגשת התביעה. 

בתשובה שבה המבקשת על טענותיה, הסבירה כיצד עמדה בתשלום האגרה, ואלה נסיונות עשתה כדי להשיג כסף למימון חוות הדעת, אולם לא עלה בידה להשיג את הסכום הנדרש.

ההכרעה

סמכותו של בית המשפט למינוי מומחים ולמתן פטור מהגשת חוות-דעת מומחה מוגדרת בפרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). שתי התקנות הרלוונטיות לענייננו הן תקנות 127 ו- 130, כאשר תקנה 127 מאפשרת לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת "מטעמים מיוחדים שיירשמו", ואילו תקנה 130 מגדירה את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה לעניין המחלוקת. שילוב התקנות הללו, מאפשר לבית המשפט לפטור בעל-דין מהגשת חוות-דעת רפואית ולמנות, בנסיבות מיוחדות, מומחה לעניין שבמחלוקת, זאת אף ללא הגשת חוות-דעת על-ידי הצד המעוניין במינוי המומחה (ר' רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (23.3.97)). הדבר מתאפשר על-ידי מתן פטור מהגשת חוות-דעת מטעם הצדדים לפי תקנה 127, ומינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130.

עם זאת, העיקרון הוא, כי בית המשפט לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו, ונפסק כי יש צורך בקיומם של מספר תנאים מצטברים: נסיבות מיוחדות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהתובע להגיש חוות דעת בכוחות עצמו ; תביעתו בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה ; קיומה של ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית (בר"ע (מח' ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית (15.8.06)).

עוד נפסק, כי בקשה לפטור תובע מהגשת חוות דעת, לא תתקבל כדבר שבשגרה. במסגרת הנטל הכבד המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות. על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, אם כי בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית. עוד עליו להוכיח נסיבות מיוחדות, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו (רע"א 1358/12 המרכז הרפואי ביילינסון נ' עזבון אייזנבך (8.5.2012)).