ת"א 20259-11-15 זכריה ואח' נ' יוגב

מונחת בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, ולחילופין, להעברתה לבית משפט השלום בהרצליה, אשר לפי הנטען הינו בית המשפט המוסמך להיזקק לסעד הנתבע במסגרת התביעה.

בבקשה נטען כי בהתאם להוראת תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על התובעים היה לפרט בכתב התביעה את "העובדות המראות שבית המשפט המוסמך לדון בתובענה", אך בנסיבות העניין כתב התביעה איננו מכיל כל עובדה שיש בה כדי ליצור זיקה להגשת כתב התביעה בבית משפט השלום בדימונה.

לפי הנטען, אף אחת מהחלופות הנקובות בהוראת תקנה 3 לתקנות אינן מייצרות מסד להגשת התביעה בבית משפט השלום בדימונה, ולפי שמקום מושבו של הנתבע הינו בהרצליה, כי אז בהתאם להוראת תקנה 3(א)(1) לתקנות, יש להעביר התביעה לבימ"ש השלום בהרצליה.

בהחלטת ביהמ"ש מיום 5.1.16, הורה ביהמ"ש כי התובעים, באמצעות בא כוחם, ימסרו תגובתם לבקשה "בתוך 20 יום". ואולם, חרף העובדה כי עיון בתיק ביהמ"ש מלמד כי מי ממשרדו של ב"כ התובעים צפה בהחלטת ביהמ"ש ביום 6.1.16, לא הוגשה כל תגובה מטעם התובעים.

דיון

תקנה 3 לתקנות קובעת חלופות שונות, אשר די בהתקיימות אחת מהן על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית להיזקק לתביעה.

במקרה דנא, יש ממש בטענת הנתבע, באמצעות בא כוחו, כי מלבד מקום מושבו של ב"כ התובעים, שאינה בגדר נסיבה רלוונטית לסוגיית הסמכות המקומית, על פניו, כתב התביעה אינו משקף מתוכו הצדק להגשת התביעה בבימ"ש השלום בדימונה.

אכן. לא מחוור בעיניי בהכרח כי מרב הזיקות קושרות את האירוע באופן מובהק להרצליה, מקום מגוריו של הנתבע, ואילו היו התובעים מגישים תגובה בנדון אפשר כי ביהמ"ש היה מתרשם שמקום יצירת ההתחייבות או המקום שנועד לקיום ההתחייבות, מוביל להקניית סמכות שיפוט לבימ"ש אחר בהתאם לאחת החלופות האחרות המנויות בתקנה 3 לתקנות.

ואולם, מאחר שהתובעים ביכרו להימנע מהגשת תגובה לעניין הסמכות המקומית, אין בפניי אינדיקציות שיהא בכוחן לשפוך אור בנדון.