ת"א 2021-09 פימה ואח' נ' מר גיורא ואח'

בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט הגיש המבקש כדי לכוף את המשיב במאסר לציית לפסק הדין של בית משפט זה ולשלם את החיובים שחוייב בהם במסגרת פסק הדין לפי החלטת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

1.ביום 20.3.14 ניתן פסק דין בתיק דנא ולפיו חוייב המשיב לשלם למבקש 1.5 מיליון דולר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין וכן חוייב לשאת בהוצאות משפט בסך 100,000 ₪.

2.על פסק הדין הוגש ערעור, וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע אישר בית המשפט העליון כי על המשיב לשלם את מלוא סכום פסק הדין וכן את ההוצאות; אלא שאת מחצית החיוב שבפסק הדין הורה בית המשפט העליון להפקיד בידי ב"כ המשיב. יוצא אפוא כי על המשיב היה לשלם למבקש מחצית מהחיוב שנקבע בפסק הדין וכן את מלוא ההוצאות שחוייב לשלם, ואת המחצית השנייה של החיוב הכספי היה עליו להפקיד בידי בא כוחו, עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור.

3. המשיב לא מילא את הוראות פסק הדין ולא את החלטת בית המשפט העליון בנושא עיכוב הביצוע.

4. מהבקשה ומהתגובות עולה כי המבקש פנה להליכי הוצל"פ – הוא המקום הטבעי למיצוי הליכי גביית חיובים כספיים הנובעים מהחלטות שיפוטיות; כך גם עולה כי המבקש נקט בהליכים נוספים כמו הגשת בקשות למינוי כונס נכסים לנכסי המשיב (48638-07-14; 61086-09-14) אך בקשות אלו נמחקו לבקשת המבקש מהטעמים הנקובים שם, ובין השאר בהתאם להמלצת בית המשפט כי על המבקש למצות את ההליכים במסגרת ההוצל"פ.

5. לטענת המבקש כל ההליכים שנקט לא נשאו פרי ומשכך מבקש מבית משפט זה לפעול לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, קרי, לכוף את המשיב במאסר כדי שיציית להחלטות השיפוטיות.

6.המשיב, המתנגד לבקשה, טוען כי הבקשה דנא נועדה אך להפעיל לחץ על המשיב החולה שכל נכסיו ממילא משועבדים לבנק הפועלים המנהל נגדו הליכי מימוש במסגרת הוצאה לפועל, כן טעו כי אמצעיו דלים וכי הוא חי מקצבת המל"ל.

7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לדחות את הבקשה למתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט.

8."הליך הביזיון הוא הליך אכיפה קיצוני, שמקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האפשריים האחרים נבחנו או מוצו. להפעלת מנגנון הביזיון השלכות כבדות משקל על הצד המפר, ועל-כן מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט פ"ד נט(4) 49 (2004))" (בג"ץ 4299/13 ברקוביץ ואח' נ' שר האוצר ואח' (7.5.15)).