ת"א 20197-03-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פלורנטין ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 90,090 ₪ ותביעה שכנגד כספית ע"ס 20,054 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.06.2013, בין כלי רכב מ"ר 17-666-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 73-422-13 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, כך שנהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60% ואילו נהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אין בפניי תכנית רמזורים או חוות דעת מומחה אשר תבהיר את התמונה לגבי איזה רכב נכנס לצומת ברמזור אדום ומי לאו.

כל צד טוען את טענותיו בגרסאות שונות ונוגדות.

מעדותו של העד הניטראלי עולה כי היא אינה חד משמעית, במיוחד לנוכח טענתה של נהגת רכב הנתבעות, לפיה היא זינקה לפניו (עמ' 6, שורות 2-1 לפרוטוקול). לכן אפשר שהיה ספק מסוים בקביעתו של העד הניטראלי שרכב הנתבעות נכנס לצומת ברמזור אדום.