ת"א 20108-09-14 מודיטרון בע"מ נ' שרגא ברוש ואח'

1.עניינה של החלטה זו בבקשת המבקשים (הנתבעים 1 ו-2, להלן: ברוש) לצירוף רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) כנתבעת נוספת בתובענה - ללא הסכמת המשיבה 1 (היא התובעת, להלן: מודיטרון) - לפי הוראת תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א).

2. עניינה של התובענה בהסכם מכר מקרקעין מיום 10.5.99 לפיו רכשה מודיטרון מהמשיבה 2 (הנתבעת 3, להלן: המוכרת) מקרקעין לשימוש מסחרי - זאת על אף שייעודם התכנוני היה ועודנו לתעשיה, תוך שהמוכרת התחייבה, בין השאר, לפעול לשינוי הייעוד לרבות בהגשת תב"ע חדשה.

ברוש חתמו כערבים לקיום חיובי המוכרת, ובהמשך גם המשיב 3 (הנתבע 4) (להלן, ביחד: הערבים).

3.בסעיף 2.7 להסכם התחייבה המוכרת לשאת "... במלואם ובמועדם, בכל התשלומים שיידרשו, אם יידרשו, על ידי המינהל בקשר עם השימוש החורג בנכס...", וכך גם בסעיף 2.8 התחייבה המוכרת לשאת בכל תשלום שיחול בקשר לנושא שינוי הייעוד. כך גם הפנתה מודיטרון לסעיף 10 להסכם בדבר חיובי המוכרת בתשלומים הקשורים לשימוש ולשינוי הייעוד.

לאחר שמודיטרון קיבלה דרישת תשלום מרמ"י על סך העולה על 1,850,000 ₪ בגין שימוש חורג במקרקעין לשנים 2018-1998 (להלן: דרישת התשלום), דרשה מודיטרון מהמוכרת ומברוש לפעול להסדרת התשלום.

משהתשלומים לא הוסדרו, הגישה מודיטרון תביעה כספית כנגד המוכרת וכנגד ברוש ולאחר מכן הוסף המשיב 3 כנתבע נוסף.

בנוסף כללה התביעה גם דרישה לתשלום פיצויים מוסכמים מראש בגין הפרת ההסכם.

4.להשלמת התמונה יצוין, כי הן לפני הגשת התובענה והן לאחריה פנתה מודיטרון לרמ"י בהשגה וכן לפי בקשת ברוש גם הוגשה תוספת להשגה.

יתר על כן, בהסכמת הצדדים ואף לפי בקשתם, גם בית המשפט ביקש לקבל את התייחסות רמ"י, לרבות הכרעתה לאור הנטען.

בסופו של יום, בחודש דצמבר 2015 נדחתה גם התוספת להשגה על ידי רמ"י, ולאחריה הוגשה הבקשה דנן.

5.לטענת ברוש, בנסיבות העניין - כאשר מחד גיסא עומדות למודיטרון טענות משפטיות כבדות כנגד דרישת התשלום, העלולות לייתר את הדיון בתובענה, ומאידך גיסא דחתה רמ"י את אותן טענות - עולה כי רמ"י היא צד חיוני והכרחי בתובענה. זאת, בפרט, כאשר נטען כי אין לברוש יריבות ישירה או מעמד מול רמ"י בנוגע למקרקעין, וספק אם ברוש יכולים להגיש כנגדה הודעה לצד שלישי.

מנגד, טענה מודיטרון כי אין להורות על צירוף רמ"י כנתבעת נוספת - וזאת בעיקר מחמישה טעמים: כי רמ"י אינה דרושה לצורך הכרעה בשאלות הכרוכות בתובענה - חבות הנתבעים מכוח ערבותם לפירעון דרישת התשלום; כי צירוף נתבע, בניגוד לרצון התובע, ייעשה במקרים נדירים בלבד; כי אין בתובענה כל סעד ו/או עילת תביעה כנגד רמ"י; כי מניעת התדיינויות משפטיות נוספות בין הצדדים אינה מהווה נימוק לצירוף רמ"י כנתבעת נוספת; כי צירוף רמ"י כנתבע נוסף יכביד ויסרבל את המשך ניהול ההליך.