ת"א 19974-11-13 שירותי נוי המנוף אילת בע"מ ואח' נ' מנורה מבטחים חברה לבטוח בע"מ

בפניי תביעה לקבלת תגמולי ביטוח שהוגשה על ידי התובעות כנגד הנתבעת עקב שריפה שאירעה בבית העסק שלהן באילת, אשר לטענתן היה מבוטח אצל הנתבעת.

1.רקע כללי ומיהות הצדדים:

התובעת 1, חברת שירותי נוי המנוף אילת בע"מ (להלן: "התובעת 1"), היא חברה העוסקת בפינוי, איסוף, שינוע ומחזור כל סוגי הפסולת וניהול תחנות מעבר לפסולת.

התובעת 2, חברת גלילי נייר אילת בע"מ (להלן: "התובעת 2"), היא חברה העוסקת במחזור – שינוע ואיסוף אריזות ומכלי משקה עבור תאגיד מחזור אל"ה. התובעת 2 היא גם חוכרת מקרקעין הידועים כגוש וחלקה 40100/8, מגרש 83, בשטח של כ- 1,500 מ"ר באזור התעשייה הצפוני של אילת הידוע בשם "שחורת", אותה רכשה לפני כ- 15 שנה (להלן: "אזור תעשיה שחורת") (צורף מוצג 5 – נסח טאבו של המקרקעין בתיק מוצגי התובעות). התובעת 1 והתובעת 2 יכונו ביחד "התובעות" או "התובעת".

2.פעילות התובעות מתרכזת באתרים שונים, כאשר לענייננו רלבנטיות שתי הפעילויות להלן:

האחת, תחנת מיון והפרדת פסולת באזור תעשיה שחורת מגרש 83 באילת, כאשר שם התובעות ממיינות ומפרידות חומרים שונים ושם גם נמצאים משרדיהן הראשיים (להלן: "תחנת המיון" או "תחנת המיון באילת" או "האתר באילת").

השנייה, תחנת מעבר לפסולת שבפתח-תקווה, אשר ניהולה החל בסוף חודש מרץ 2011 עת זכו התובעות במכרז קרטונים לניהול התחנה (להלן: "תחנת המעבר בפתח-תקווה" או "האתר בפתח-תקווה").

3.הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "מנורה" או "המבטחת"), ביטחה את התובעות בפוליסת ביטוח "רימון עסקים" שמספרה 04-08-051379-11-1 לתקופה החל מיום 01.07.2011 ועד ליום 31.12.2012. פוליסת הביטוח כפופה לתנאי ביט 2011 וכללה גם ביטוח מפני סיכוני אש (להלן: "הפוליסה" או "פוליסת הביטוח") (רשימת הפוליסה צורפה כמוצג 6 בתיק מוצגי התובעות).

ביום 29.04.2012 בשעות אחר-הצהריים, לאחר שעזבו העובדים את תחנת המיון באילת, פרצה שריפה אשר גרמה נזק רב (להלן: "השריפה" או "מקרה הביטוח" או "השריפה באתר באילת").

הנתבעת איננה חולקת על עצם קרות האירוע בגינו הוגשה התביעה, אך היא חולקת על טענת התובעות לגבי היקף הכיסוי הקיים בפוליסה שהנפיקה לתובעות.

4.תמצית טענות הצדדים:

אביא להלן את תמצית טענות הצדדים ולאחר מכן אדון בהן אחת לאחת, כדלהלן:

5.תמצית טענות התובעות:

לטענת התובעות, תחנת המיון באילת מבוטחת מזה כ- 15 שנים בביטוח מבנה וביטוח תכולה, באמצעות מי שהיה דאז סוכן הביטוח של התובעות, מר זאב מרינברג מסוכנות הביטוח זאב-אביטל (להלן: "סוכן הביטוח").

לטענתן, הן סמכו על סוכן הביטוח והבינו כי הן מבוטחות בביטוח מבנה וביטוח תכולה ושילמו את מלוא הפרמיה שנדרשו לשלם ע"י המבטחת.

6.לעניין תחנת המעבר בפתח-תקווה, לטענתן, עם זכייתן במכרז בסוף חודש מרץ 2011, ביקשו לבטח את תחנת המעבר בפתח-תקווה בביטוח מבנה ותכולה, כאשר סוכן הביטוח, שהיה גם סוכן של חברת "רמניר", המפעילה הקודמת של תחנת המעבר בפתח-תקווה, דאג להעביר את סכומי הביטוח שהיו בפוליסה של "רמניר" לפוליסת התובעות.

התובעות, לטענתן, סמכו ידיהן על פעולותיו של סוכן הביטוח ושל המבטחת, אשר גם שלחו סוקר מטעמם לסקור ולבדוק את תחנת המיון באילת ותחנת המעבר בפתח-תקווה. לתובעות היה ברור, כי הן מבוטחות על כל הרכוש בתחנת המיון באילת ובתחנת המעבר בפתח-תקווה ובהתאם לכך גם שילמו את כל הפרמיה מבלי שנדרשו להבין את החלוקה השרירותית בסכומי הביטוח (מבנה / תכולה) לגבי תחנת המיון באילת ולגבי תחנת המעבר בפתח תקווה (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית של מר רפאל אלון, מנהל התובעות).

7.לאחר פרוץ השריפה מיום 29.04.12 בתחנת המיון באילת הודיעו התובעות לנתבעת באמצעות סוכן הביטוח על מקרה הביטוח.