ת"א 19963-08-12 ארטיה נ' תורגמן ואח'

בפני תביעה שעניינה אפליה בכניסה למועדון, על רקע צבע עורו הכהה של התובע והשתייכותו לעדה האתיופית. התביעה הוגשה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000.

התובע הינו צעיר בן 29 הנמנה על העדה האתיופית, כיום שוטר, ובתקופה הרלוונטית עסק בפעילות חברתית למניעת אפליה נגד בני העדה ומגזרים אחרים. התובע אותר ע"י תחקירנית שפעלה עבור ערוץ 10, לצורך הכנת סדרת כתבות בנושא אפליית בני העדה האתיופית בהיבטים של שכירת דירות, קבלה למקומות עבודה וכניסה למועדונים, אשר תוכננה ע"י הכתבת מעיין פרילוק (להלן: הכתבת).

התובע הסכים להשתתף בסדרת הכתבות, ושיתף פעולה עם הכתבת לצורך צילום במצלמה נסתרת של נסיונותיו להכנס למספר מועדוני לילה, בהם סורבה כניסתו בתירוצים שונים. על פי התכנון, לצורך הוכחת האפליה, מספר דקות לאחר מכן הגיע לאותם מועדונים בן זוגה של הכתבת, כיום בעלה, אביחי שכטר (להלן: שכטר), שהינו בהיר עור ובעל חזות "אשכנזית", וכניסתו לאותם מועדונים אופשרה ללא כל עיכובים.

על פי עדויות התובע, הכתבת ושכטר, השלושה ערכו בליל ה- 13.1.12 ביקור מתועד בשלושה מועדוני לילה בת"א בזה אחר זה, שניים מהם במתחם המקורה של ה"לונדון מיניסטור" ואחד ברח' דיזנגוף 9 – הוא המועדון. תחילה ניסה התובע להכנס למועדונים, שוחח עם המארחות/סלקטוריות, כשהשיחה מצולמת ומוקלטת באמצעות מצלמה נסתרת שנשא על גופו, ובכל פעם נשמעת שיחה בה הוא נדחה בתירוצים שונים. לאחר מספר דקות מעזיבתו את המקום, הגיע שכטר לאותם מועדונים, כשגם הוא נושא מצלמה נסתרת על גופו, ביקש מהסלקטוריות להכנס והדבר התאפשר לו ללא כל עיכוב. בשונה ממה שנאמר לתובע, לא נטען כלפיו כי המקום מלא ולא נדרשה הצגת הזמנה, ס.מ.ס. מיחצ"ן וכיו"ב. גם הכתבת צילמה חלק מהצילומים הנראים בכתבה, לצורך הויזואליה של הכתבה ושילוב צילומים פנורמיים של המועדונים, התובע ושכטר יוצאים מהרכב וכיו"ב.

החומרים המצולמים שנאספו באותו ערב ע"י הכתבת, שכטר והתובע, נערכו ע"י הכתבת לכתבה של 2.5 דקות עם קריינות רקע של הכתבת, אשר שודרה יומיים למחרת בחדשות ערוץ 10 וכן פורסמה באתר ערוץ 10 באינטרנט.

הנתבעים 1-2 היו, על פי הנטען, במועד הרלוונטי, מבעלי המניות בנתבעת 6, חברה המפעילה מועדון בת"א שנקרא "דיזנגוף" (להלן בהתאמה: החברה, המועדון). הנתבע 2 היה, על פי הנטען, גם ממנהלי החברה. עם בעלי מניות ומנהל אחרים, הנתבעים 3-5, הגיע התובע להסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט, והתביעה נגדם נדחתה. הנתבעת 7 היתה המארחת שעל פי הטענה ביצעה "סלקציה" בכניסה למועדון ומנעה כניסתו של התובע, בעוד שאפשרה את כניסתו של שכטר מספר דקות לאחר כן (להלן: המארחת).

הנתבעים כפרו בטענה כי נתבעים 1-2 היו בעלי מניות או מנהלים במועד הרלוונטי. נטען כי מי שהיו בעלי המניות באותה עת היו ה"ה ליאור פריבאי ואיתמר אברמצ'יק שרכשו את מניות החברה בנובמבר 2011, אך הדבר לא עודכן ברישומי רשם החברות.

הנתבעים כפרו בטענה כי מדיניות הכניסה למועדון הינה מפלה על פי צבע עור או מוצא עדתי, וטענו כי בעת שביקש התובע להכנס למועדון השעה היתה 01:30 בלילה, שעה הקרובה לשעת סיום הכנסת מבלים למועדון שהיא שעה 02:00. לטענתם, המועדון היה אותה עת בתפוסה כמעט מלאה (המקסימום הוא 457 איש), ולפיכך, כדי להמנע מעבירה על תנאי רשיון העסק, אופשרה רק כניסת מוזמנים שהוזמנו ע"י יחצ"ן הפועל עבור המועדון, וכל מי שביקש להכנס נדרש להציג הודעה ס.מ.ס מהיחצ"ן שהזמין אותו, וכך תותר כניסתו. לטענת הנתבעים, הדבר נאמר במפורש לתובע, כפי שמופיע בכתבה, ועל כן לא אופשרה כניסתו, ומסיבה זו לא הוכנסו גם אנשים אחרים שעמדו אותה עת בכניסה למועדון, כפי שנראה בכתבה, ויש להניח כי גם לשכטר נאמר כך כשהגיע למועדון מספר דקות אחרי כן.

הנתבעים הצביעו על כך שבכתבה לא רואים שלשכטר הותר להכנס למועדון (בניגוד למועדונים האחרים שבהם רואים בכתבה כי לשכטר נתנו להכנס), וכן טענו כי מדובר בעריכה מניפולטיבית של הכתבה, במסגרתה הוצג הקטע של אי כניסתו של התובע למועדון ומיד לאחר מכן "הודבק" צילום כניסתו של שכטר למועדון אחר בלונדון מיניסטור, כדי ליצור מצג כאילו מדובר באותו מועדון. על כן טוענים הנתבעים כי הטענה לאפליה, בכך שלשכטר הותר להכנס למועדון בעוד שהתובע סורב, היא טענה שקרית ולא מוכחת.