ת"א 19958-03-11 לוי נ' באלאס ואח'

ב"כ הנתבעים לא הגיש תשובה נוספת לבקשה לביטול פסק הדין כפי שנתבקש לאחר ההודעה שהגיש ביום 21.12.14, ומשחלף המועד לכך תוכרע הבקשה כאשר ההתנגדות שהביע בהודעה האמורה תהווה תשובת הנתבעים, ולא מעבר לכך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, אקדים ואעיר כי אפילו הבקשה לביטול פסק הדין עצמה הוגשה באיחור. פסק הדין מיום 5.11.14 הומצא למבקש ביום 11.11.14 ומניין 30 הימים מסתיים ביום 11.12.14. אמנם מדובר באיחור קל, ועל פי רוב לא בשל איחור מעין זה כשלעצמו תידחה בקשה מעין זו, אך איחור זה מוזכר מאחר והוא עולה בקנה אחד עם ההתנהלות הבלתי סבירה של המבקש בכללותה.

שנית, אציין כי לאמיתו של דבר כלל אין למבקש זכות קנויה להגשת בקשה לביטול. זאת, שכן המבקש כלל אינו בעל דין. התביעה שנמחקה איננה תביעתו. אמנם המבקש ביקש את תיקון התביעה, בדרך של תיקון שם התובע, מכוח המחאת זכויות נטענת מהתובע אליו (בקשת תיקון שאיננה שכיחה, לשון המעטה); ואמנם בהחלטה מיום 22.7.14 נעתרתי לבקשה, והתרתי הגשת כתב תביעה מתוקן; אולם המבקש, במקום "לקפוץ" על ההזדמנות שניתנה לו בחר - בחירה מכוונת ומודעת, כפי העולה מפניותיו אל ב"כ הנתבעים מיום 24.7.14, מיום 28.7.14, מיום 21.9.14, מיום 29.9.14 ומיום 3.10.14 - להימנע במפגיע מהגשת כתב תביעה מתוקן במתכונת שאושרה לו, ותוך המועד שנקצב לו. משלא הוגש כתב תביעה מתוקן, מבחינה דיונית המבקש אינו בעל הדין בתיק, והתביעה שנמחקה אינה תביעתו של המבקש.

שלישית, לעצם העניין - פסה"ד אינו פגום ולא מדובר בבקשה מכוח חובת הצדק אלא מכוח שיקול הדעת, וכידוע שניים הם השיקולים שיש לשקול בהקשר זה, כשהשני ביניהם עיקר.

א. סיבת המחדל הדיוני - פסק הדין ניתן לא רק משום אי-ההתייצבות לדיון, אלא גם - שמא אף בעיקר - מאחר ולא הוגש כתב תביעה מתוקן, תוך המועד שנקצב (או בכלל, גם חודשים לאחריו). אף לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד לעשות כן. למחדל דיוני מתמשך זה, העולה כדי חוסר מעש של ממש, לא הוצגה כל סיבה נטענת. הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע ההתנהלות הדיונית מצד המבקש שקדמה לתיקון התביעה. באופן חריג ביותר, נעתרתי ללא פחות מאשר 15(!) בקשות להארכת מועד מצד המבקש להגשת בקשה לתיקון התביעה (כל הבקשות שמספרן 13-28 בתיק, פרט לבקשה 27 שמשקפת את מחאתם הנחרצת של הנתבעים בהקשר זה). דומני כי בכך נהגתי עם המבקש מבחינה דיונית בכפפות של משי, הרבה לפנים משורת הדין, בעוד שלמעשה לא מן הנמנע כי על פי שורת הדין היתה אפשרות כבר אז להורות על מחיקת התביעה. באספקלריה זו יש לבחון את המשך מחדליו הדיוניים של המבקש לאחר שנעתרתי לבקשה לתיקון התביעה, שאינם עומדים בפני עצמם. מעבר לכך שהתנהלות דיונית זו עולה כדי חוסר מעש, אשר כשלעצמו מצדיק דחיית התביעה, בהתנהלות זו הכתיב המבקש המשך מצב דברים בלתי מתקבל על הדעת מבחינה דיונית ומהותית גם יחד ולפיו התיק "מנוהל" הלכה למעשה על ידי מי שכלל אינו בעל דין.

בנוסף, גם הטעם להעדר ההתייצבות לא בהכרח מספק. המושג טעות משרדית אינו מילת קסם. בזהירות המתבקשת אומר כי יש קושי באפשרות לפיה התיק "נשכח", בשים לב להמשך הפניות הרבות בכתב, עד כחודש סמוך לפני הדיון.

סיכויי התביעה - כאמור, למעשה אין בפניי תביעה, ככל שהדברים אמורים במבקש. אך ככל שהדברים אמורים בתביעתו, ספק אם ניתן לומר שסיכוייה גבוהים. בהחלטה מיום 22.7.14 קבעתי כי טענות הנתבעים בדבר אי-חוקיות ההסכם הנחזה כהסכם מכר נראות על פני הדברים כטענות בעלות משקל של ממש. אך ציינתי כי זוהי טענה לגוף העניין ועל כן אין מקום לשקול אותה במסגרת הדיון בבקשה לתיקון התביעה. שונים לחלוטין פני הדברים במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק דין. לא זו בלבד שיש לשקול את סיכויי הטענות לגופו של עניין, אלא שכידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, זהו השיקול לו יש ליתן משקל רב יותר מבין השניים.

לסיכום, הבקשה נדחית, ומשלא הוגשה תשובה מטעם הנתבעים, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: