א' נ' גרנד קניון ניהול בע"מ ואח'

לפני תביעה נזיקית.

1. התובעת ילידת 1953. לטענתה, ביום 4.2.13, נפגעה עת הגיעה יחד עם בתה לחניון ה"גרנד קניון" בחיפה. התובעת צעדה לעבר הכניסה לקניון ובסמוך לכניסה נתקלה במעצור מכוניות, איבדה את שיווי המשקל וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה. לטענתה בכניסות אחרות לקניון, נחסם המעבר אל מעצור המכוניות באמצעות גדר אשר הוצבה לצדו.

2. לטענת התובעת, תחזוקת החניון היא באחריות הנתבעת 1 אשר הייתה אמורה לוודא כי אין מפגעים או מכשולים בשטח הקניון, העלולים לגרום לנזקי גוף למבקרי הקניון, ובייחוד כאשר מדובר בכניסה לקניון עצמו.

3. התובעת טוענת כי פונתה ממקום התאונה לקבלת טיפול רפואי בבי"ח בני ציון בחיפה. התובעת אובחנה כסובלת משבר בכתף שמאל ושוחררה לביתה עם המלצות למשככי כאבים, המשך מעקב, ביקורת, מנוחה למשך שבועיים ופיזיותרפיה. ביום 6.2.13 נבדקה התובעת על יד אורתופד קופ"ח מכבי והונחתה על ידו לשימוש במייצב כתף, הופנתה לצילום רנטגן והומלץ לה על מנוחה למשך כחודש וחצי לפחות. ביום 24.2.13 הונחתה על יד אורתופד קופ"ח מכבי להמשך שימוש במתלה לשבועיים נוספים ולאחר מכן גמילה בהדרגה והתחלת פיזיותרפיה. התובעת השלימה סדרה של 14 טיפולי פיזיותרפיה עם שיפור חלקי בלבד במצבה. בנוסף ביצעה טיפול רפואי אלטרנטיבי לכתף שמאל. ביום 19.5.13 נבדקה התובעת אצל אורתופד קופ"ח מכבי ונמצא כי היא עדיין סובלת מכאבים ומגבלות תנועה בכתף שמאל. כתוצאה מהתאונה שהתה התובעת באי כושר ולטענתה נזקקה לטיפול רפואי ולעזרת צד ג'.

4. לטענת התובעת יש להחיל את סעיפים 41 ו- 38 לפקודת הנזיקין ועל הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה. התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל רשלנותה הבלעדית של הנתבעת 1 או מי מטעמה. לטענתה הנתבעת 1 הפרה חובות חקוקות המוטלות לפתחה. לא הייתה בפי התובעת טענה בדבר נכות צמיתה אשר נגרמה לה ומשכך אף לא הוגשה חוות דעת מטעמה.

    

5. הנתבעות טוענות כי דין התביעה כנגדן להידחות. לטענתן אין באירוע הנטען כדי להקים עילת תביעה כנגדן, כאשר ה"מכשול" הנטען הוא לא אחר ממעצור מכוניות סטנדרטי המצוי באורח קבע בקניונים ברחבי הארץ, הצבוע בצבעים בולטים הנראים היטב על רקע רצפת החניון. הנתבעות מכחישות את עצם קרות האירוע ואת נסיבותיו הנטענות. לטענתן, אין קשר סיבתי בין הפגיעות או הטיפולים הנטענים על ידי התובעת לבין אירוע התאונה הנטען. לטענתן, אין כל הצדקה להעברת נטל הראיה לפתחן. לטענתן אין המדובר ב"דבר מסוכן" כהגדרתו בחוק. לטענתן, הן לא התרשלו ולא הפרו חובות חקוקות כלפי התובעת וככל שהתאונה ארעה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, היא ארעה כתוצאה מרשלנותה ופזיזותה של התובעת. לטענת הנתבעות, הסכומים הנתבעים בכתב התביעה מופרזים וחסרי אחיזה במציאות. משכך עתרו הנתבעות לדחיית התביעה כנגדן.

    

   דיון:

   נטל השכנוע:

6. התובעת טוענת לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין המשית את נטל השכנוע על כתפי הנתבעות. הלכה פסוקה בעניין זה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצידו. נטל השכנוע לקיומם של התנאים האמורים לעיל רובץ על שכם התובעת, טוענת הטענה, ועליה להרימו עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות.